בניגוד למושבות הוותיקות כמו פתח תקווה, גדרה, נס ציונה ורחובות, בעלות התדמית המהוגנת -רדומה, לראשון לציון היה פוטנציאל להפוך לכתובת של בילויים, שתייה ואכילה טובה מאז ימי הבילויים, ליתר דיוק, ימי העלייה הראשונה, עת החלוצים נהגו לשיר "כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון, שם ישנן עלמות המגישות כוסות, מלאות יין אדום אדום".
מסתבר שהמוניטין הזה רלוונטי עד ימינו, כפי שנוכחתי לדעת ולטעום, כשהגעתי לרובע ברשבסקי, בראשון לציון שהפכה מזמן לעיר עתירת בתי אוכל, בתי שעשועים (סינמה סיטי, יס פלנט, סופרלנד ועוד), ומסעדות טובות. הגעתי לאחת מהן, קמפניה הכשרה למהדרין (של הרב מחפוד), כדי להתרשם מהשדרוג החדש במראה שלה במיליוני שקלים, והתפנית בתפריט בניצוחו של השף אריק ווקיל שהמומחיות שלו היא בשר וסטייקים.
צילום: נעמי גולן
המסעדה ממוקמת בקצה של סמטה קצרה כמעט נחבאת מהעין, קמפניה היא שעטנז מעניין בין שם איטלקי (מחוז קמפניה באיטליה, למה לא איסטנבול או אנקרה בהתאם לתפריט הטורקי?), תפריט בהשראת המטבח הטורקי (ווקיל הוא יליד טורקיה), מראה אקלקטי של כפריות טרנדית (מחיצת זכוכית בכניסה, סורגים שעליהם מטפסים צמחים, קיר שלם מכוסה באריחי עץ מרובעים המונחים זה מעל זה כמו רעפים או קשקשים, ותקרת קורות עץ שתי וערב), ותפריט מעורר סקרנות שגולת הכותרת שלו הוא אנטריקוט אנגוס שחור. אנגוס הוא בקר איכותי, שמגדלים ברמת הגולן במיוחד עבור איציק קדוש הבעלים, מיישנים גם כן במקררים מיוחדים לקמפניה, ומגישים במיצג מרשים של גריל-מן החותך ופורס נתחים וסטיקים לעינינו ולפי בקשתנו. גם שיטת הכנת הבקר ניתנת להזמנה אישית, אסאדו, פריים ריב טומהאוק.
צילום: נעמי גולן
אבל לא על הבשר לבדו בונים ארוחה, ואת החגיגה הקולינרית בקמפניה התחלתי במנות ראשונות המכונות בתפריט, שגם הוא חדש, בשם "מתנות קטנות". וזה הרגע להגיד משהו על ניסוחי התפריט. כשקראתי אותם, אמרתי בלבי: "אייל שני – מאחוריך", כי מישהו השתעשע בעברית וכדאי לקרוא את ההמצאות שלו בזמן ההמתנה, הלא ממושכת, להגעת המנות. התפריט מחולק לפרקים הנקראים ים, יבשה, אוויר. שם מנת העוף הוא "אל תקרא לי פרגית". את ההמבורגר מציג התפריט כ"המבורגר שגדל במשפחה טובה". מנת כבש מוגדרת "צלעות כבש שלא יודע לבעוט" (אגב, הבעיטה היחידה היא בכיס כי הצלעות עולות 189 שקלים). וסיגר במילוי כבדי עוף וטחינה ורודה נקרא "הפנתר הוורוד".
צילום: נעמי גולן
בינתיים מגיעות המנות הראשונות שהזמנו: פטריות שמפיניון ממולאות בשר בקר קצוץ וצנוברים בציפוי פנקו (פירורים יפניים), 48 שקלים, ופטה כבד עוף בקונפיטורת בצל ופירות יער עם טוסטונים, 46 שקלים. ציפוי הפטריות עבה עד כי בקושי מרגישים במלית הבשר, וחבל. פטה הכבד מעולה ומתקתק כנדרש. בביקור הבא שלי שם, וקמפניה ראויה לביקור חוזר, אנסה מן הראשונות קרפצ'יו בשר סינטה דקיק עם חומץ בלסמי מתקתק, איולי עריסה, פרוסות צנונית ועלים ירוקים, 46 שקלים, ואת הסיגרים במילוי כבד, נענע ופטרוזיליה, טחינה, איולי ועריסה גם כן ב-46 שקלים.
במנות העיקריות, הלכנו תחילה בהפוך על הפוך, כלומר הזמנו דג דניס שלם צלוי, במחשבה שאם מסעדת בשרים מובהקת, יכולה להתמודד גם עם דגים, סימן שמדובר בצוות בעל כישורים קולינאריים מרשימים. ההימור השתלם. בשר הדג, שלא קל כידוע לגרום לו לספוג תבלינים, היה מתובל במינון מדויק וטעים מאוד. אשר למחיר, האבסורד של ארץ השוכנת לחוף הים לכל אורכה אבל הדגים במסעדותיה יקרים מאוד, הוא תופעה כללית, וגם בקמפניה משלמים עבור פילה דניס למשל 109 שקלים.
צילום: נעמי גולן
החוויה הקולינארית המרכזית של הביקור בקמפניה היה בשר האנגוס, שכאמור נחתך בקוביות לנגד עינינו והוכיח שהמוניטין של השף אריק ווקיל מוצדק לגמרי. טעם עשיר ומענג, הודות ליישון מדויק וחיתוך מקצועי, שאם מזמינים יחד איתו כוסית יין אדום, הופך לחגיגה שממש לא מתחשק "לקלקל" עם קינוח הבקלאוות שהציעו לי. בקלאווה אמנם מתאימה לסגנון הטורקי של קמפניה, אבל בגלל הטעם הדומיננטי שלה, ועוד אחרי אנגוס פלאים, הזמנתי לכן סורבה לימון שהיה הוגן במרקמו וטעמו והשלים את הארוחה.
צילום: עידן גרוס
בקמפניה יש גם שני חדרים לאירועים פרטיים עד 100 איש ובימי שישי נערכים בה חתונות ובריתות.
שעות פתיחה : א' – ה' : מ-12:00 ועד אחרון הלקוחות ובמוצ"ש חצי שעה לאחר צאת השבת עד אחרון הלקוחות.
מחפשים מסעדות נוספות לחגוג בהן את יום הבחירות?
לביקורות נוספות