מה פשר האיסור לדבר דברים בטלים?

שלום מני,
שאלתך מעניינת וחשובה לכלל הציבור. ולכן נשתדל להרחיב מעט את התשובה הן בצד ההלכתי והן בצד הרעיוני.
תחילה נתייחס למשפט שאמרת: "ועד עכשיו אני לא מצליח להבין איך התורה דורשת דבר כזה" (שלא לדבר דברים בטלים - שאינם דברי תורה, לפי הבנתך). באמת, זוהי הנחת יסוד לכל עניני התורה והמצוות: שאין התורה מצוה אותנו דברים שהשכל ההגיוני דוחה אותם ולא מקבל אותם (עיין בס' הכוזרי מאמר ראשון, פט'). שהרי התורה היא תורת חיים ומגמתה להוביל ולזרום עם כל כוחות החיים שלנו ולפתחם ולא לדכא אותנו. והדרישה לְדַבֵּר כל היום רק דבר תורה היא לא מסתברת, שהרי גם ת"ח גדולים צריכים לדאוג לחייהם הגשמיים ומבקשים אוכל, וקונים במכולת, ולעיתים נכנסים לבנק ומדברים עם הפקידים בעניני כספים שיש להם, והולכים לרופא ומספרים לו מה כואב להם וכדו'.
אם כן, פשוט וברור שמותר לדבר בעניני חולין הנצרכים למהלך חייו היום יומי של כל אדם (אף כי רצוי להמעיט בהם), לכן צריך לברר את המקור שאוסר לדבר דברים בטלים:
הגמרא (במסכת יומא דף יט ע"ב) אומרת: "אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים. רב אחא בר יעקב אמר עובר בלאו שנאמר: "כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר" וכך פסק הרמ"א (בשו"ע יור"ד סימן רמו' סעיף כה'): ואסור לדבר בשיחת חולין…
וגם במס' סוכה (כח.) נאמר על ר' יוחנן בן זכאי: "ואמרו עליו על ריב"ז מימיו לא שח שיחת חולין".
ובאמת כבר הקשינו הכיצד תצוה אותנו התורה בציווי שלא ניתן לעמוד בו ויותר מזה האם באמת ריב"ז מעולם לא הוציא מילה בעניני גופו וצורכי חייו?
לכן הראשונים ביארו מקורות אלה בשני יסודות:
1. מהי שיחת חולין
2. מתי נאמר האיסור הזה
רש"י מסביר בגמרא ששיחת חולין היא: "שיחת הילדים וקלות ראש". ולפי שיטתו דוקא שיחות ללא שום מטרה ותועלת ושיש בהם קלות ראש נאסרו, אבל שאר שיחות החולין כלל לא נאסרו, וברור ופשוט ששיחות בדברים הצריכים לאדם – מותרים.
רבינו חננאל מסביר שהאיסור לשוחח שיחת חולין הוא דוקא כאשר הוא עוסק בתורה, ויש מסבירים שהאיסור הוא דוקא כשנמצא בבית המדרש. ולפי זה האיסור ברור ומובן. הכיצד אדם שיושב בבית המדרש ועוסק בתורת ה', והשכינה נמצאת מסביבו לשמוע דברי תורתו – כיצד יבטל הכל וישוחח שיחת חולין?
וסיכומם של דברים נוכל לראות בלשונו הברורה של הרמב"ם: "לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להם לחיי גופו, אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו".
אם נשים לב הרמב"ם לא אומר שידבר האדם רק בדברי תורה אלא אומר בדבר חכמה, ומשמע מהרמב"ם שהאיסור בשיחת חולין הוא דוקא בדברים שאין בהם תועלת, וזו שיחה סתמית לשם השיחה, ומוסיף הרמב"ם "וזו היא שיחת רוב כל אדם". וזה קורה פעמים רבות שנפגשים קבוצת נערים וכל ענינם הוא רק להעביר את הזמן ולשוחח על כל דבר שבעולם – ללא תועלת. אבל אם נפגשים ומשוחחים בדברים המועילים כגון תיקון עניני הסניף בתנועת הנוער וכדומה, ודאי שאין בזה שום איסור.
ועוד עצה טובה, כאשר החברים יודעים שאחד מהם אינו מדבר סתם שיחות, אלא בכל דבר הוא מחפש להועיל ולתקן, מתרגלים כל מי שבסביבתו, לסגנון ולרמת השיחה הזו. ועל ריב"ז נאמר שאפילו משיחות חולין כאלו הוא השתדל להימנע ולעלות מעלה מעלה בדרגות הקדושה, וכמובן שכל מי שיוכל רצוי שישאף למגמות עליונות כאלו.
אך העיקר הוא ללכת בהדרגה, שלב אחר שלב, ולא לקפוץ מדריגות. ראשית, להמנע מכל דיבור אסור, כגון: לשון הרע, קללות, פגיעה בזולת וכדו'. מדברים כאלו מחויב כל אדם להמנע כליל ואינם תלויים בדרגתו של האדם, שכן נפסקו לאיסור בשו"ע , שכל כולו מתאים לדרגתו של כל אדם באשר הוא. לאחר עמידה במשימה זו , ניתן להתקדם להמנעות מדברי שחוק וקלות ראש, ומשיחות ארוכות בטילות לגמרי, שאינם מביאות תועלת כלשהיא לרמתו הרוחנית של האדם.
בצורה זו ניתן להתקדם לאט לאט לעבר המעלה של הדבקות הגמורה בה', ולמצב עליו משורר דוד בספר תהילים: "מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי".

בברכה
גולן ויצחק , חברים מקשיבים

הערה: אפשר לעיין גם בספר "שאל נא" לרב אבינר בתשובתו בעניני תחביבים וביטול תורה, שקשור לנידון בצורה עקיפה.