מה מקומם של סיפורים בגמרא?

הגמ בשבת פ"ב: מלמדת אותנו הגדרה רחבה מאוד של המושג תורה. אמנם שם הנושא הוא "חיי דברייתא" (חיי הבריות), מ"מ לימוד גדול למדנו מן הסוגיא שלא רק הנתפס בהסתכלות הראשונה כתורה, אמנם הוא לבדו תורה.
ובפשטות הבין אביי שכשם שהקב"ה חס על ממונם של ישראל כך ראוי הוא להשיא עצה הגונה לבני אדם על מנת שיבינו שנתינת בגדים לכובס יכולה לגרום קלקול לבגדים הן במתיחה והן בכווץ.
אמנם דבר זה בודאי יש בו גם כוונה עמוקה יותר ואף כי גם בפשוטו יש לו משמעות, יש להתבונן ברובד עמוק יותר.
הבגדים נקראים גם מדים, "מדו בד", שכן המדות הם ענין עקרי בהם.
על כן הבגדים מבטאים את יחסינו למידות בכלל (הגר"א בפירושו למשלי ובעוד מקומות הרבה לדבר על הבגדים כמשל למידות ותכונות הנפש).
ואמנם הרב קוק בעין אי"ה על הגמ' דורש את דברי אביי לענין תכונות הנפש של האדם.
ועיקרי הדברים, שכשם שהבגדים צריכים נקיון, ובאופן טבעי הם מתלכלכים, כן האדם אם לא יעבוד ויתקן מדותיו הן עלולות לקלקול ולכלוך. אמנם בזה יש להזהר שהנקיון לא יזיק לעצם קיומם של המידות, והעבודה על מידה מסוימת שלא תזיק, הן במתיחה של המידה מעבר לצורך (במיוחד במידות הטובות) והן בקיצורה של מידה יתר על המידה (במידות הגרועות).
המידה והמשקל הן העיקר, שכן אין לך מידה שכולה רעה ואין לך מידה שכולה טובה, ואפי' רוח הקודש השורה על הנביאים אינה שורה אלא במידה ובמשקל, ולכן תמיד צריך להיות כלי המדידה בידינו, בעבודת ה' ובעבודת המידות. יש גם בודאי עוד רבדים וכולם זה לפנים מזה נובעים מאותה נקודה. ומדוגמא זו יש לנו ללמוד על דברים נוספים. תן לחכם ויחכם עוד.

יש להתבונן מדוע הלבנים קשים יותר מהצבועים.
נראה שהצבועים דרכם לילך בחוץ והלבנים הם הבגדים התחתוניים. כנוהג היום שיש בגדים שצריכים הרתחה ואלו בדרך כלל בגדים הנוגעים בגוף.
ולפי"ז י"ל, שהלכלוך הפנימי הבא מן האדם עצמו, קשה יותר לנקותו, כיון שהוא דבוק יותר לבגד, ואילו הלכלוך החיצוני הבא מן המפגש של האדם עם העולם, הוא קל יותר. דוגמא נוספת לכך מובאת במשנה (נגעים פ"א, מ"ג), שבגדים צבועים אינם מטמאים בנגעים, כי הבגדים מטמאים רק כברייתם. הצבע הלבן מהותי לבגד, והצבעוני הוא תוספת חיצונית שבאה כתוצאה מעיבוד. וכך יש לחשוב גם בחינוך. יש מעשים המורים על קלקול פנימי והשחתה נפשית ובהם יש להלחם, ויש דברים שהם רק סביבתיים ונוגעים לאותו הרגע, והם קלים לנקיון.

וכלפי עצם הגישה לגמ' נראה בכמה רבדים:
א. גם הצעה כלכלית אינה מופקעת מן הגמ' ואף היא תורת חיים.
ב. העולם המעשי הוא ביטוי ליסודות פנימיים שהם נמצאים בכל מישורי החיים, הפנימיים והחיצוניים, ולכן התבוננות בעולם המעשה מלמדת על התייחסות גם לתכונות האדם.
ג. יש באדם כמה דברים שבעומק עניינם יש להשוותם כמו הבגדים והמידות, ובזה יותר קרוב לפשט נמצאת ההתבוננות הפנימית, והגמ' כמשל.