שאלה
לרב שלום,
למדתי במסילת ישרים:
1. מטרת הבריאה היא שהקב"ה רצה להטיב, ולכן ברא ברואים על מנת להטיב. ובעולם הזה, אנו עמלים על מנת שנוכל לקבל את ההטבה בזכות.
2. יש עבודה שלא לשמה - שהיא עבודה על מנת לקבל שכר, והיא דרגה פחותה.
3. יש עבודה לשמה - שהיא עבודה שלא על מנת לקבל שכר אלא לכבוד ה', והיא דרגת החסידים.
אם מטרת הבריאה היא ההטבה שיקבלו הברואים, למה עבודה לשמה (שהיא הדרגה הגבוהה) היא שלא על מנת לקבל שכר.
אם אדם מוכן להקריב את העולם הבא שלו לכבוד ה' (כדוגמת משה שאמר "מחני נא מספרך..."), אז חייב להיות שהוא מקבל שכר על כך, שהרי נוצר על מנת שיגיע למדרגת עבודה כזו שיהיה אכפת לו רק כבוד ה', ואז יוצא שזה כאילו פקטיבי, אני מקריב את עצמי לגמרי, אבל באמת זה לא לגמרי
כי על הקרבה זו, אני בעצם עתיד לקבל שכר, כי זה כל תכלית הבריאה. או לחילופין, אם אדם מוכן להקריב עצמו למען ה' באמת, וההקרבה שלו
מתממשת, אזי, הוא הגיע לדרגה הכי גבוה בעבודת ה', והוא לא מקבל שכר, כי הקריב עצמו.
בקיצור, איך שאני הבנתי את המושגים, יש סתירה בין התכלית שהיא ההטבה, לבין עבודה שהיא לשמה.
אודה, לרב אם יוכל להסביר לי את הנקודה הזו.
בכבוד רב,
ותודה על הזמן שהרב מקדיש.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
גם לי היתה מאוד קשה שאלה זו שכשלמדתי באותה סוגיה. ומה שעלה בידי בסיכום כל הבירור הארוך הזה יבואר על פי הסיפור הבא. סיפור שמסופרים על רב אחד שהראה לתלמידיו,,,,,להטוטן ההולך על חבל. והסביר להם את הענין על פיו.
מטרת הלהטוטן – הוא אמר - היא השכר שהוא יקבל בסיום ההופעה. אבל הצלחתו תלויה בזה שהוא יסיח לחלוטין את דעתו מענין השכר כל הזמן שהוא על החוט. אם הוא יחשוב עליו בזמן הליכתו על החבל – הוא עלול ליפול להכשל ואולי ח"ו למות. רק כאשר הוא עושה את עבודתו "לשמה" – יש לו סיכוי להצליח וגם לקבל שכר.
כך הוא בעבודת ה' – שצריך לעשותה שלא על מנת לקבל פרס. אבל כוונת הבורא יתברך בבריאת העולם היתה "לטוב לנו". כך כתוב בספר דברים פרק ו (כד - כה) "וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ: