רגע אחרי פסח, עוד מהדהדת בראשנו הקריאה "והגדת לבנך", ציווי שלכאורה נשמע פשוט, אבל כולנו יודעים כמה שזה מורכב... הרי כדי שהדבר הזה יתרחש, האב והבן או הבת צריכים להיות לרגע יחד, ללא מסכים ומסיחים, ובינתיים כבר מחפשים אותנו מהעבודה, או שהחבר'ה קוראים לו לבוא איתם לשחק כדורסל. וגם אם כבר נוצר מפגש, אז מה לומר לו או לה, מהי הדרך הישרה שתלך בה בעת הזו, עת של אתגרים שמעולם לא הכרנו, וגם של הזדמנויות שמעולם לא היו לנו.
ואף על פי כן, ולמרות הכל, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ואפילו כולנו מבולבלים, חובה עלינו להגיד לילדינו ולחנכם ולכוון את דרכם, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. איננו בני חורין ליבטל מהשאלה – כיצד מחנכים לעמל, לשמחה, לנכונות ללמוד מטעויות ועוד ועוד...
ידידי היקר (הנה הגילוי הנאות, שאני גאה ושמח בו) ד"ר שי מאמו, נדרש למשימה. חרף האתגרים והשאלות בעת הזו, הוא ניגש למלאכה באומץ ובחכמת-לב.
הספר צעדים צילום: יחצ
ספרו של ד"ר מאמו "צעדים" מזמין את הקורא לחברותא. כאיש חינוך ותיק ומתחדש, ד"ר מאמו נכון לשאול שאלות גדולות, ונכון להקשיב. בספרו זה – הוא קשוב לקולות השונים העולים מהמקורות היהודיים, קולות שיוצרים פסיפס מרהיב של תמונה מורכבת.
כבר שמותיהם של הפרקים מעוררים סקרנות ומדייקים את צמתי החינוך הגדולים שלנו: אמונה, יחיד ומיוחד, שמחה, תפילה, הנאה, למידה מעמיקה, טובת הכלל, ועוד ועוד.
כל אחד מהפרקים פותח בסיפור מהתלמוד, עובר להלכה מתוך משנה תורה לרמב"ם, ומשם 'מטייל' למחוזות שונים בהגות הישנה והחדשה, בשירה, בפילוסופיה וכמובן, בהגות החינוך. הספר אינו מציע 'מרשמים' נחרצים, ואף אינו מתיימר להציג 'דעת תורה'. כדרכו של איש תורה וחינוך, הספר מותיר לקורא לטוות בעצמו ועבור עצמו, את הדרך הייחודית לו, את המנגינה שנוצרת במפגש הייחודי שלו עם המקורות.
ספרו של ד"ר מאמו צועד בצעדים מדודים, מטייל בין שבילים של חכמה והגות, ומציע מבט רענן על שאלות עתיקות. הקורא מוזמן לפסוע במשעולים שונים, בתקופות ובסגנונות תורניים שונים, כאשר מכולם עולה מנגינה רבת-פנים, עתיקה וחדשה מאד. ספר-חג.