שאלה
שלום רב,
לפני בערך כשנה הייתי אצל ידיד שלי והתנהל ביננו ויכוח.
הוא חשב כי לקחתי לו (בטעות או שלא) סכום כסף קטן ואני אמרתי לו שלא לקחתי לו. (כמובן שלא לקחתי לו) .
הוא ביקש שארוקן את כיסי ואראה לו שאין לי כלום בכיסים ואמרתי לו משהו כזה:
"אני נשבע לך שאם אני מראה לך את מה שיש לי בכיסים אני לא בא אליך יותר" (אמרתי את זה מכיוון שלא לקחתי לו כלום וזה שהוא ביקש ממש לרוקן את הכיסים גם לי למבוכה רבה מאחר ואינני גנב חס וחלילה) .
לבסוף הראתי לו את הכיסים ויצאתי מביתו.
לאחר בערך שעה הוא התקשר אלי וביקש סליחה על מה שקרה.
סלחתי לו כי אני אדם שסולח ומשתדל לא ליטור טינה.
וכאמור אחרי זמן מה באתי אליו הביתה שוב למרות השבועה.
1) האם מכיוון שהשבועה נעשתה בתנאי לחץ נפשי מסוים ומבוכה היא תקפה?
2) במידה שכן, איך ניתן לכפר על העוול ולתקן את זה?
ברצוני לציין שהנני בסך הכל אדם חילוני אך כזה שאוהב את היהדות ולכן אין לי כל כך דרך פשוטה לגשת לרב או משהו כזה מאחר ואינני דתי או גר במושב דתי
תודה על העזרה כבוד הרב!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
לכתחילה בודאי יש לעשות התרת נדרים. נגשים לרב או ת"ח שמצרף עוד שניים והם מתירים נדר זה. אולם אם הדבר בלתי אפשרי יש מקום להקל מדיני "נדרי זרוזין" נדר זה הוא נדר שלא נידר באמת אלא כדי לזרז מישהו שיעשה פעולה מסוימת. כגון: אדם שחברו בא אליו אבל לא רוצה לאכול אצלו. המארח אומר אם לא תאכל אצלי אסור יהיה לך לאכול מהפירות שלי בעתיד. אם המתארח סרב בכל אופן לאכול, אין הנדר חל, כיוון שהוא נעשה רק כזרוז למתארח שיאכל בבית המארח. גם הסיפור שלך הנדר יש בו צד של נדר הנעשה על מנת שהשני לא יעשה פעולה מסוימת. אמנם אין למדים בנדרים דמיון מנדר לנדר, אבל באופן כללי הדברים דומים. על כן לכתחילה אם תוכל לעשות התרת נדרים עדיף, אולם אם לא אפשר להקל ולהכנס לחבר. בודאי יש ללמוד מכאן את דברי רבותינו טוב שלא תדור משתדור ולא תשלם. שכל הנודר כאילו הקים במה, וכל המקיים כאילו הקריב עליו קרבן. חז"ל מאד לא רצו נדרים, והדריכו אותנו תמיד לומר בלא נדר. כח הפה הוא גדול ויכול להחיל חיובים, החיים והמות ביד הלשון.
שבת שלום
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון