אוהבים מאוד ו,,,צעירים מלהנשא

בס"ד

היה לי חבר בישיבת "מרכז הרב" שבה למדתי שהיתה לו חברה מהתיכונית שהיתה צעירה ממנו בדיוק כפי שאת מתארת אותך ואת חברך.

ברגע שהם הבינו שהם אוהבים וצעירים מלהנשא - הם קיבלו החלטה לנהל את החיים שלהם ברצינות ואחריות. והחליטו החלטה ראשונה להתכונן לחתונה.

הם הבינו שיהיו להם עוד הרבה שנים להיות יחד, לאהוב ולהנות אחד מחברת השניה.

לכן הם הבינו שהם יכולים לחכות ולנצל את הזמן שהם הקציבו לעצמם עד לחתונה בדרך היותר נכונה.

הוא למד בהתמדה גדולה כיוון שהוא ידע שעוד שנה וחצי הוא צריך להעמיד בית חזק בריא מוצק עם תוכן וכיון דרך.
הוא ידע שהוא גם יהיה קצת פחות פנוי ללימוד בגלל הנשואין.
הוא התחיל לקחת את החיים ברצינות כמו שצריך להיות, ולא כמו ילד או נער מתבגר.
גם היא מצידה לקחה את החיים וגם את הלימודים ביותר רצינות - סוף סוף היא הולכת לנהל בית ולקחת חלק בעול הכלכלה של הבית שהולך ונרקם עכשיו לא מול עיניה אלה על ידה.

אני, כחבר קרוב שלו, לא ידעתי על הקשר הזה שיש לו כי הוא לא דיבר על כך וגם לא נפגש איתה - רק לקראת החתונה למדתי על כך משניהם.

כמו שאת מתארת לעצמך הם התחתנו ואוהבים, הם יחד כנשואים למעלה מעשרים וחמש שנים. לדעתי הרבה יותר אוהבים ממה שהיה כשהיו חברים. יש להם ילדים ואולי כבר נכדים. ולדעתי הם עשו את ההחלטה היותר נכונה של החיים שלהם.

שכחתי לספר לך שהם מאוד מצליחים בחיים. רק בגלל שאני בטוח שיותר מגולש אחד מכיר אותו ו\או אותה או שמע ממנו או ממנה שיעור ו\או הרצאה אני לא מספר על שמם. אם ירצו - יספרו בעצמם.

הם נחשבים, וממש ממש בצדק, "סיפור הצלחה" מבחינה משפחתית, ציבורית, ציונית, חברתית וכד' כי הם מנהלים את החיים שלהם חכם.

מאחל לך ולחבר שלך חיים כאלה ויותר טובים.

***********

נישואים תורמים לעם ישראל פי אלף מכל שירות לאומי שתעשי.
ובודאי שאת יכולה לתרום באופן מסודר הרבה הרבה יותר כאשה נשואה.

אומר לך מה שאמרתי למי שהיום היא אשתי. "בחיים שלנו נשתדל לתרום לעם ישראל לא רק שנה אחת של שירות או שנתיים. נתכנן את חיינו כך שנוכל לתרום לעם ישראל בע"ה שנים בעשרות". אנו משתדלים לעמוד בכך ומקווים להצליח.

לכם אני אומר: העיקר היא התרומה - לא מסגרת התרומה!!

בהצלחה