מצוות המחאה

שלום לך חברה יקרה,

נשמע מצב לא פשוט מה שאת מתארת. את רואה הרבה דברים שאינם מתבצעים בצורה הנכונה לדעתך, ואת רוצה לפעול כדי לשנות, לתקן. וזה נפלא האכפתיות שלך! לעומת המצב ההפוך של אדישות כלפי המציאות, וייאוש מכל אפשרות תיקון, זה בהחלט כיוון חיובי.

הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבך לקושי שלך עם התוכחות של אנשים אלייך, ותתבונני כמה זה קשה לך לשמוע, אמרת: "לא הייתי רוצה להיות מהאנשים שמושפעים לרעה ממילים קשות, אבל אני מכירה את עצמי ואני לוקחת את הדברים האלה מאוד קשה". כלומר, קשה לך לשמוע את מה שהאנשים הללו אומרים, וכנראה בצדק. זה לא נעים...

אני חושבת, ותגידי לי מה דעתך, שאולי זו נקודה שיכולה לעזור לך. אומרים "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - ואני חושבת שהעובדה שקשה לך לשמוע את התוכחות של האנשים האחרים, יכולה לעזור לך להזדהות עם הקושי שלהם לשמוע את התוכחות שלך. אולי כדאי לחשוב, אם היו מעירים לי עכשיו (והתוכן, וגם הצורה פחות משנה, אלא עצם התוכחה) האם היה לי נעים? האם זה היה מקדם אותי או מעציב/מתסכל/עושה לי אנטי ורצון לעשות דווקא הפוך?

לפעמים, אנחנו רוצים לשנות אנשים אחרים שאינם פתוחים לשינוי, ואינם מעוניינים לשמוע את דעתנו. עלינו לכבד זאת. ואולי ההבנה הזו, יכולה לעזור לך להימנע ממצבים בהם את מעירה, ואנשים מעירים לך בחזרה ולא נעים לך.

כל אדם, לפי המקום שלו ונקודת ההתפתחות שלו בחיים, צריך לומר לעצמו משפטים אחרי- ואנשים שונים צריכים לומר לעצמם משפטים ממש הפוכים, לדוגמא:. אדם סגור צריך לשמוע משפטים על החיוביות והיופי בלהיות פתוח ומשתף, ןאדם יותר מידי פתוח צריך לשמוע משפטים המחזקים את הצניעות. אני חושבת מהדברים שתיארת, המשפט שיותר נכון עבורך הוא "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע". ובעייני הדרך לאמץ את המשפט הזה היא על ידי האכפתיות שלך ממה שקורה, כולל מה האדם שמולך ירגיש לאחר שתאמרי לו את הדברים החשובים שאת רוצה להגיד. אולי, בסיטואציה הנוכחית, יותר חשוב לדאוג להרגשה הטובה שלו (ושלך!!), מאשר לעניין שאותו רצית להגיד.

מקווה שהעליתי כמה כיווני חשיבה שיוכלו לעזור לך,

בהצלחה,

הדס.

hershko.hadas@gmail.com