שאלה
שלום כבוד הרב רציתי לשאול סבא שלי נפטר לפני בערך כחודש וחצי חודשיים ואני לא מפסיק לחשוב עליו אני הרבה זמן מהיום שלי חושב עליו וקשה לבכות עליו כשאני ליד אנשים חוץ מכשהייתה ההלויה שלו וגשאני לבד וחושב עליו אני בוכה המון זמן והמון בכי וכאב יוצא ממני.
הסבא הזה היה סבא חורג שלי וזה היה הסבא שהיה הכי זכור לי ושבכיתי והתאבלתי עליו הכי הרבה זמן.
השאלה שלי היא כזאת למה אנחנו מגיעים לכאן לעולם הזה כדי לסבול כלומר להתאבל ולהיות עצובים על אדם שמת אם טוב לנשמה שלו למעלה מאשר פה.
והשאלה השנייה שלי היא לפעמים אני חושב איזה סיבה הייתה לה' לגרום להיוולד אם בעצם אני נהנה אך גם סובל בעולם הזה
תשובה
שלום
השאלה שלך נוגעת כמובן לעניינים עמוקים שצריך להרחיב עליהם ולהעמיק בהם מאוד, אבל אנסה לתת לפחות כיוון.
ראשית, 'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם'.
אין לנו שום הבנה והשגה בחשבונותיו של הקב"ה, כך שגם לפני ואחרי שננסה להבין משהו, אנחנו יודעים שזה הרבה ממעל ליכולת הבנתנו.
אחרי ההקדמה הזאת, אפשר קצת להבין שהאדם לא בא לעולם זה כדי לבלות וליהנות, אלא לחיות חיים של משמעות ותוכן. והמשמעות והתוכן העליונים ביותר הם ההשגות העליונות, ההתקרבות המתמדת לקב"ה ועשיית רצונו. לשם כך אדם נצרך לעמול ולהתמודד בעולם הזה. העולם הזה מלא באתגרים ובהתמודדויות שמאפשרים לאדם להוציא לפועל את כוחותיו ונשמתו (וזה ממש בתמצית).
על גבי זה, אפשר קצת להבין, ששאלת הסבל, העצב והאבלות פחות תלויה במה שקורה לאדם, אלא יותר באיך הוא בוחר להתייחס למציאות הזו. האם כשקשה לו (ואפילו במקרים של מוות של אנשים קרובים) הוא בוחר לשקוע בתהום העצבות, או בוחר להעניק משמעות לכל מה שקורה ולהתאמץ להמשיך לעבוד את ה' בשמחה בכל מצב, ומתוך כך להתעלות עוד ועוד.
זו ודאי לא משימה קלה, אבל במצב עליון כזה, אדם יכול להגיע למצב של חיים מלאי סיפוק ושמחה, גם אם תנאי החיים החיצוניים הם כאלה שנחשבים לקשים ולא פשוטים. זו בחירה.
כל זה ממש על קצה המזלג.
שהקב"ה ישלח לך ולכל המשפחה נחמה ממקור הנחמות בתוך שאר אבלי ציון וירושלים