שאל את הרב

ללכת בדרך שלי

חדשות כיפה חברים מקשיבים 11/07/19 02:45 ח בתמוז התשעט

שאלה

למה. פשוט למה? למה לא להיות חילונית בעצם? למה לקבל עלי סתם את כל ההגבלות? מתסכל אותי שאני לא יודעת אם זו הדרך שהייתי בוחרת בה גם בלי ההורים שלי. נראה לי שככל שעובר הזמן אני לא משתנה בכלל, נשארת באותו מקום ולא מצליחה 'להרגיש' מספיק את ה' תמיד איתי.

יש רגעים שפשוט בא לי לעשות 'דווקא'. דווקא ללכת בירושלים בלילה, לנסות זולה ובלאגנים. אני באתי מבית שמור. אני לא רוצה לאכזב ת'הורים שלי אבל אני רוצה לנסות. לא יודעת אפילו למה. מה קורה כאן בעצם?

תשובה

שלום יקרה,

השאלה שלך מראה שאת רוצה לחיות באמת, חיים אמיתיים ושמחים. "ישמח לב מבקשי ה'" – המבקשים את ה' באמת יזכו לשמחה שלמה ואמיתית. הלוואי שהרצון והחיפוש האלה שלך יצמיחו אותך ויחברו אותך למי שאת.

בגיל ההתבגרות והנעורים, כמו בגיל ההתבגרות הראשון, גיל 3, הסקרנות גוברת וכן הרצון לעצמאות מתחזק ויוצא החוצה. לכן הרבה פעמים יש רצון לנסות דברים שלא בהכרח טריוויאליים ורגילים רק בשביל לראות מהם או להראות שאנחנו לא תלויים באף אחד ומחליטים על מעשינו. אז נכון, לא הכול מותר וגם מה שמותר לא בהכרח כדאי. אבל אפשר לנסות דברים שהם בגבולות הגזרה הנכונה והמתאימה, למשל לצאת לבאולינג, לנסוע לים\מעיין, חוג שמעניין אותך. לפעמים מרוב שנראה לנו שסוגרים עלינו הכול, אנחנו לא שמים לב שיש המון דברים שאין בהם שום איסור או בעיה שאנחנו פוסלים אותם כי ככה נהוג בסביבה שלנו. כדאי לדעת בדיוק איפה אפשר לשחרר ואיפה צריך לשמור, ולקבוע לעצמנו גבולות ולנוע בתוכם. הכוונה היא לבחון האם הרצון שלי הזה באמת לא מתאים או רק נראה לי כך משום שאינו מקובל בסביבה שלי. לפעמים המחסום אינו בפועל אלא רק במחשבה שלנו, לכן כדאי לבחון כל מעשה וכל רצון לגופם.

כתבת שאת לא יודעת אם היית בוחרת בדרך הזו אם לא היית מתחנכת אליה. נכון, אנחנו לא יודעים מה היה קורה אילו. אבל אנחנו יכולים לבחור בה היום ואפילו אנחנו צריכים לבחור בה בכל יום מחדש. מעשה שאנחנו לא בוחרים בו באמת לאורך חיינו, נראה גם בהתאם. אדם שעובד בעבודה שהוא בחר לעצמו, צריך בכל רגע לבחור להשקיע בעבודה, לעמוד בדרישות המעביד ולשמוח במשימות המוטלות עליו. אדם שלא בוחר הוא אדם שלא חי, והוא נע מכורח החיים. הבחירה מחדשת ומעוררת בנו את הסיבה שבחרנו בבחירה הזו וכך מזניקה את הכוחות שלנו לפעולה. למשל, אם בחרתי לגור במקום מסוים, כשיהיה לי קשה בו, אחשוב שוב למה לי לגור במקום הזה ומתוך כך אבחר אם להמשיך לגור במקום הזה, אחדד לעצמי מה הם יתרונות במקום הזה ואולי אגיע למסקנה שלא נכון לי לגור בו. בכל מקרה, אבחר ואחליט. לפי החלטתי, יתחדשו בי הכוחות להתמודדות עם המגורים במקום הזה או לחלופין במקום אחר.

לכן אני מזמינה אותך לברר, לבדוק ולבחור את הדרך המתאימה לך בחיים ובעבודת ה'. אולי הייתי קודם בוחרת בחיים, בחיים פעילים ושמחים, בוחרת לחיות. הבחירה בחיים כוללת בחירה לפעול ולשמח את עצמך בדרך המתאימה לך, למשל באמצעות תחביבים שישמחו אותך, התעמלות שתטיב איתך, קביעת סדר יום שאת רוצה – כל דבר שיכניס בך שמחה וכוחות. בדורנו בקלות אנחנו יכולים לא לבחור לחיות כפי שאנחנו רוצים ולהיגרר לשעות רבות של מסכים. לכן גם הבחירה הזו צריכה להיעשות במודע, ולכלול תוכנית פעולה מפורטת.

עבודת ה' היא עבודה וכמו שכתבת בעצמך היא לא קלה בכלל, ולכן גם היא מצריכה בחירה מודעת. בלי בחירה ובלי רצון אישי, כמו שכתבת, המצוות יהיו עלינו עול וכל הפרטים הקטנים יראו בעינינו קטנוניים. תשאלי בטח, איך בוחרים בעבודת ה' הרי היא חובה? גם חובה אפשר לעשות מרצון ואפשר לעשות מכפייה בלבד. כדי שהרצון יתעורר ויבער, צריך ללמוד. גם לאדם קרוב אלייך, לא עשית בשבילו עד שלא הכרת אותו ולמדת מהי אישיותו הטובה. לפיכך רצון אמיתי לעבודת ה' לא מתעורר כך סתם, אלא בלימוד ובהכרת התורה ואת ריבונו של עולם. חוץ מזה, בעבודת ה' יש זרמים שונים בקרבה לה', ייתכן שאת מתחברת לזרם אחד ולא לזרם שני ואין זה אומר שכל עבודת ה' אינה לרוחך. אבל המודעות לזרמים שמתאימים לך אינה מגיעה כהתגלות אלוקית אלא מהיכרות אישית עם הזרמים, עם הספרים ועם השיעורים וכך לאט לאט את מגלה מה משמח אותך ומה מקרב אותך יותר לריבונו של עולם. נכון שמחנכים אותנו בכיוון מסוים, אך בגיל בוגר אנחנו נדרשים בעצמנו לבחור בכיוון שמתאים לנו ושמשמח אותנו.

אותה נקודה נכונה גם לקיבעון שכתבת עליו. ברור שאם לא נתקדם בעצמנו, נישאר במקום ואף נידרדר אחורה. זה נכון בכל התחומים: גם אדם שלא מתאמן בספורט, ברור שיהיה לו קשה לעשות דברים כי השרירים שלו מתנוונים וגם אדם שלא מתחזק את הרוחניות שלו ואת הקשר עם ה', מובן שעבודת ה' תהיה עליו עול כי אינו מחובר אליה והשריר הרוחני שלו אינו מתוחזק. מה גם שבספורט, אם אדם עושה את אותם תרגילים כל חייו ולא מתאים את הקושי למצבו ההשפעה של התרגילים תהיה נמוכה. לא כך גם ברוחניות, אם אדם ממשיך ללמוד את מה שלמד בגיל צעיר, השפעת הלימוד תהיה נמוכה ולא בהתאם למצבו ולגילו. לכן עלינו להיות עם היד על הדופק ולבדוק אם הלימוד אכן מתאים לנו, מוסיף לעבודת ה' שלנו ומחזק את אמונתנו.

טוב, אז מה תכל'ס? לומדים, חושבים וגם נהנים.

לומדים. מה שליבך חפץ, מה שמעניין אותך כרגע ומה שנראה לך שיחבר אותך לה'. הלימוד יכול לדייק את עבודת ה' המתאימה לך ולקרב אותך לה'. נראה לי שהספרים של צבי אייל – כששומעים סיפור זה אחרת, אוהב ימים ומי שטעם יין הונגרי – יכולים לענות על הצורך שלך כרגע, הם מעוררים ומחזקים מאוד. אם יש נושא שמעסיק אותך ומפריע לך, הכי טוב להתחיל ללמוד עליו ולהעמיק בו.

חושבים. לחשוב מה מתאים לך, מה את אוהבת, למה ליבך נוטה ומה משמח אותך בכל תחום בחיים, בעבודת ה' ובכלל בחיים. כך תמצאי מה את רוצה ולא יתעורר הצורך לנסות כל מיני דברים שאינם מתאימים לאורח חייך ולסביבתך. כמובן מומלץ גם לממש את הנטיות האלה שלך בפועל, אפשר דבר דבר ולא לרוץ על הכול בבת אחת.

נהנים. כן בדיוק זה. כבני אדם אנחנו גם זקוקים להנאות שיאווררו אותנו וייתנו לנו כוח להמשך. גם בישיבות יש זמני חופש- בין הזמנים שבהם התלמידים מפיגים את המתח הלימודי ויוצאים לטיולים ולשאר הנאות העולם. כמו שכתבתי בהתחלה, יש היום הרבה פעילויות והנאות שאפשר להתאוורר באמצעותן וליהנות מהן והן בגבולות ההלכה: הליכה לקניון, חדר בריחה, בריכה, מעיין, גלידה טובה ואפילו סרט טוב ונקי.

מאחלת לך שתמצאי את הדרכים המתאימות לכך ותשמחי בהם ובחיים עצמם.

כל טוב, רינת.

כתבות נוספות