חוסר חיבור לה' יתברך

שלום וברכה

רבנו הגדול, הרב קוק זכר צדיק לברכה, לימד אותנו כי במקום בו אמונתו של אדם ׳מתייבשת׳ הוא קרוא לראות זאת כבניין שהתמוטט, וחשף את העובדה שהגיע הזמן לבנות יסודות יותר עמוקים, כדי להגיע למקום הרבה יותר גבוהה.

העובדה שחוסר החיבור נחווה יכולה לנבוע מסיבות רבות: מכך שהתבגרת, ואת ראויה לעומק גדול יותר; מכך שהשהות בסביבה שאינה שותפה איתך בתשוקה לריבונו של עולם – משפיעה; מכך שזה אופייה של אמונה, שיש בה עליות וירידות, בדיוק כפי שמתואר בשיר השירים שהוא משל על הדוד (הקב״) והרעיה (כנסת ישראל), שלעתים דבקים האחד בשני, ולעתים ״בקשתיהו ולא מצאתיהו״ ועוד ועוד.

הצד השווה שבכל אלה הוא שאת יכולה להכריע שהם מהווים הזדמנות. הזדמנות לחפירה עמוקה יותר, לביסוס גדול יותר, להתרגשות יותר עמוקה.

יש דרכים מגוונות לעשות כך, ואני מבקש להציע לך את אחת מהן. אם היא מתאימה – נפלא, ואם לא – נחפש אחרת:

כיוון שהתנ״ך המשיל את הקשר בין עם ישראל לקב״ה לקשר שבין איש ואישה, התחילי לבנות את האמונה שלך במשל. כלומר: התחילי בבין אדם לחברו. לחפש את הטוב שבכל אחד שאת פוגשת; לכוון את המילים שלך – לא לזייף, לא להחניף, לדבר בכנות, לפגוש פנים בפנים; לדייק את מי שאת.

את החוויה הזו שתכירי בעצמך ביחסים בינך ובין בני אדם שסביבך – תעבדי גם כמה שאת מתקשרת דרכו אל ריבונו של עולם. לחפש את הטוב שבעולם שאת חיה בו; לכוון את המילים שלך כלפיו – לא לזייף, לא להתחנף, לדבר בכנות, להתבודד פנים בפנים; לדייק את מי שאת מולו.

וכך את מצמיחה התקשרות מחודשת, משהו שלא הכרת בעצמך קודם, תפילה אחרת וקיום מצוות אחר.

ואם תרצי להמשיך – בשמחה.

האם את יכולה לנסות דרך זו ?

כל טוב