התערבות של רבנים בפוליטיקה

שלום

לענ"ד ייעודו של רב הוא חיזוק ה'מה' וה'לאן', וייעודו של פוליטיקאי הוא ניהול ה'כיצד'. שני ייעודים חשובים ודומים, אך לא זהים.

אלו ייעודים מובדלים - טקטיקה עסקנית מול אסטרטגיה אלוקית.

אין מעלה בכך שהאחד עוסק בתחום חבירו אלא חסרון.

לא בכדי במלכות האידיאלית ישנה הפרדת רשויות-

סנהדרין אחראית על תורה, כהונה אחראית על המקדש, מלך אחראי על ניהול הממלכה, שר צבא אחראי על הצבא, ונביא אחראי על אמונת עתנו.

מלך מבית דוד המבקש להיות כהן, טועה. כהן המבקש להיות מלך, טועה. ראש הסנהדרין המבקש להיות שר הצבא, טועה. נביא המבקש מלכות, טועה.

פעמים אין ספור אנו רואים, שפוליטיקאים המנסים להכריע בענייני תורה והלכה מזיקים מאד.

ורבנים המנסים להכריע בענייני נבכי הפוליטיקה מזיקים מאד.

הטעות הזו ניכרת מימי ינאי החותם 'מלך וכהן גדול' ועד ימינו.

אמנם, יש ממשק אחד שהוא כן חיובי בין התפקידים-

הרב מעניק כיוון כללי, ייעוד, לציבור. ולכן יש לו אמירה על ייעוד של המפלגות השונות. אך זהו רק ייעוד וכיוון כללי של ערכים. לא פרטים טכניים, וסיבובי עסקאות.

רב אינו מבין בנבכי העסקנות הפוליטית, ואסור לו להבין.

אלא להדריך בכללות לאן עלינו להגיע, ולהתריע אם יש איסורי תורה חמורים על הפרק כגון מסירת שטחי ארצנו לאוייב וכדומה.

לא כיצד מתנהלים, אלא בשם מה ולשם מה מתנהלים.

לא טקטיקה עסקנית אלא אסטרטגיה אלוקית. כך גם נהג מרן הרב זצ"ל אל מול המוסדות הלאומיים.

רב אינו אחראי על השאלה במי לבחור, אלא כל אחד מישראל עושה כן משיקול דעתו.

משום שכל אחד שוקל *כיצד* נממש את הייעוד שהרב הורה לנו בשם התורה. ובשאלה 'כיצד' יש דעות שונות וזה טוב וחשוב שתהיינה.

לדעת הרא"ש והרשב"א, הציווי 'אחרי רבים להטות' נאמר לא רק בהכרעת בית דין, אלא גם בהכרעת הציבור על ניהול חייו.

רב אינו מכריע בשאלה מתי ועם מי עושים עסקים פוליטיים, ולא מי מייצג את מי ומתי, ובאיזו פלטפורמה. אלו עניינים השייכים למקצוע, ששמו פוליטיקה. לא רבנות.

לכן אינני מתערב בשאלות טקטיות של פוליטיקאים. משום שאינני מבין בנבכי הפוליטיקה יותר מכל אחת ואחד אחר. בעבר חשבתי אחרת, אך לענ"ד טעיתי בכך.

אשרינו שיש לנו מדינה, ממשלה, פוליטיקאים מסורים מכל המגזרים, ורבנים המורים את התורה ואת מגמתה.

כשכל אחד מסור לייעודו, יש תפארת איזונים והצלחה.

כל טוב