שאלה
שלום רב.
לאחרונה יצא לי לחשוב על דרך חיים של אנשים. רוב האנשים מקבלים חינוך מההורים שלהם וממשיכים בדרך הזו גם בהמשך חייהם.
זה גרם לי לחשוב: אולי כל העובדה שאני חי כמו שאני חי זה רק בגלל ההורים שלי? הרי מגיל אפס אני מקבל "שטיפת מוח" על נכונות הדרך ועל ערכים. אבל אם אדם שגדל בסביבה אחרת מאמין בערכים אחרים שעליהם הוא גדל זה בעצם אומר ששנינו מאמינים סתם.
הסיבה לאמונות, מחשבות, רצונות, שאיפות, מעשים ועוד הרבה הרבה דברים מושפעת רק מהמקום והזמן בו גדלנו!
נכון שיש גם מעברים, נכון שיש כאלה שחוזרים בתשובה/שאלה או שעוברים לדת אחרת, משנים דעה פוליטית וכד', אבל לרוב (המוחלט) פשוט ממשיכים כמו ההורים שלהם. ואם נגיד שהם חיים ככה אחרי שהם בעצמם בדקו ובחנו את הדרך, זאת טעות. כי נקודת המבט שלהם וכל ההשקפה שלהם מושפעת מהחינוך שקיבלו ולכן המסקנות שיגיעו אליהן הן לא אובייקיטיות.
לסיכום:
1. האם העובדה שאדם חונך בדרך כלשהי לא שוללת ממנו את הבחירה החופשית? (גורמת לו להישאר בדרכו. נקרא לזה דבק פסיכולוגי)
2. האם כל האמונות וההשקפות הם תוצאה של חינוך ובעצם מה שהשפיע על איזו השקפה תהיה לי זה לאיזו משפחה, איפה ומתי נולדתי - בעצם אומר שזה לא בהכרח האמת. וגם אין לי דרך לברר את האמת כי המוח שלי כבר הונדס לרצות ולחשוב דברים מסוימים.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך.
השאלה שלך מאוד מאוד בוגרת ומעידה על בן אדם שמחפש דרך של אמת כי זו האמת ולא כי אילפו אותו לחשו בצורה מסוימת.
זה כבר אומר שאתה בכיוון טוב כי את ער למה שמשפיע על החינוך שלך ועל הדרך שלך.
אין ספק שיש חבל דק בין 'חינוך ל' לבין 'שטיפת מח' כפי שקראת לו.
ברור שההורים מנסים להכווין ולחנך אותך למקום של ערכים שהם מאמינים בו, לא כי הם מאמינים בזה בלבד אלא כי הם מאמינים שזה הדבר הנכון והטוב ביותר בשבילך.
מה שיכול לעזור להבין בין חינוך לשטיפת מח הוא אולי אם הם מאפשרים ואולי גם מעודדים את זה שאתה שואל שאלות, את זה שאתה גם יכול לבחור דרך משלך גם אם היא לא מאה אחוז כמו שלהם.
זה לא אומר שהם חייבים לאשר את הדרך אם היא נוגדת את התפיסה שלהם, אבל כל עוד הם ממשיכים להביע אהבה, ממשיכים לחבק וממשיכים לתמוך בך ולהזדהות איתך, כנראה שזה חינוך ולא שטיפת מח.
זה לא אומר שאתה לא מושפע ממה שמלמדים אותך. בוודאי שאתה מושפע, אבל אם אתה גדל במקום שמעודד את השאלות ומעודד את החשיבה הביקורתית אז כנראה שזו לא הסיבה לתפיסות שלך, אבל עצם האמונה, הערכים והתפיסות שלהם הם כן גורם גדול בבחירה שלך.
באותה נשימה – אם עודדו אותך להקשות, כנראה שלא שללו ממך את הבחירה החופשית, אלא רצו לייצר לך את המרחב של הבחירה. שזה דבר מאוד גדול וזה גם כן שיעור מאוד גדול בחינוך.
אפשר להיכנס לתוך עולם המחקר על זה, והוא מאוד גדול – אבל בסוף, בין כל השורות המסר הוא לא רק מה מלמדים אלא איך מלמדים. האיך הזה הוא חשוב בשביל להעריך את המציאות שחינכו אותך אליו, או חלילה זה היה שטיפת מח בלי המקום שלך, בלי "חנוך לנער על פי דרכו".
מאוד חשוב להגיד שאם אדם בחר להמשיך בדרכי אבותיו גם אחרי התהליך החינוכי (המתמשך לאורך כל החיים) זה לא אומר שהוא טועה, זה אומר שהוא בחר בדרך מסוימת וזה הגיוני.
אגב, לא כל פעם שמישהו בוחר בדרך הפוכה או שונה זה נעשה מתוך בחירה. לפעמים זה נעשה דווקא מהמקום הכי לא בן חורין כי מנסים לבעוט במערכת ובתפיסות ממנו הגיעו. זה לכאורה להכעיס. הוא כל כך ספון בתוך הרגש שהוא לא מצליח לעשות את הבחירה אלא שהוא נשלט על ידי הרגש.
אתן לך לחשוב מי יותר כבול – זה שלא מצליח לשלוט ברגש או זה שירש תפיסה מחשבתי מסוימת?
לדעתי הראשון, אבל זה רק דעתי.
כשהמשנה באבות אומרת "אין לך בן חורין אלא למי שעוסק בתורה" זה בדיוק המקום של הלימוד מתוך המקום השואל והמברר, לא זה שמקבל את הכל כמובן מאליו. ככה גם כל הלימוד של תורה של בעל פה בתקופת חז"ל בוני (בשונה אולי מהחינוך שאתה מתאר או חווה כיום).
אז על השאלה השניה האם המח שלך מהונדס או שיש לו את היכולת לחשוב בצורה ביקורתית על החינוך שהוא קיבל – רק אתה יכול להעיד.
מה שאני יכול לשאול בתמורה שאולי יקדם אותנו אל מעבר זה השאלה איפה אתה היית רוצה להיות? מה המקום שאתה מרגיש כבול בו? אם היית דף חלק מה היית רוצה שיהיה כתוב על הדף הזה שלא כתוב עכשיו?
אני חושב שזה יכול לעזור לך עם עומק השאלה שלך.
מה אתה חושב?
מקווים שהדברים עזרו והועילו,
נתנאל
(14)