אדישות למצוות

שלום וברכה

הבה נקרא ביחד את מה שאתה מתאר על עצמך.

מדבריך עולה, בצדק, שיש שני מוקדים: מוקד אחד הוא אתה, עולמך, נשמתך, חוויותיך, אדישותך ותשוקותיך. מי שאתה; מוקד שני הוא המצוות, שהן ציווי חיצוני לנו, נובעות מהעובדה שריבונו של עולם מחייב אותנו לקיים אותן.

ובין שני המוקדים האלה נוצר ריקוד מיוחד, עולה ויורד.

לעתים יש הזדהות גדולה מאוד בין שני הצדדים, והם מחובקים ונמשכים האחד לשני בתשוקה גדולה;

ולעתים יש ריחוק ואולי אף אדישות, ובכל זאת הריקוד ממשיך, כי הם בני זוג שכרתו ברית ביניהם.

לכן,

יכול להיות שלעתים התפילין כלל לא יחסרו לך.

ואף על פי כן – חובת ההנחה שלהן קיימת, כי היא חלק מהברית בינינו ובין הקב״ה.

ולעתים דווקא תשתוקק לתפילין, או תמצא ״ריקוד״ אחר של התפילין שמתבטא בהנחת תפילין לאחרים, מתוך הזדהות גדולה וקשר עצום.

ובדיוק כפי שכתבת –

אין מדובר בתפילין בלבד,

אלא במצוות כולן,

ולמעשה לא רק במצוות,

אלא בכל הדברים הסובבים אותנו, שאנו מקיימים איתם קשר שבין עצמיותינו ובין מה שהם, לעתים מאוד מחובר ומרגש, ולעתים מסגרתי.

כל טוב ושמחה גדולה