ח"כ עו"ד שמחה רוטמן ממפלגת הציונות הדתית נשא היום (ד') את נאום הבכורה שלו במליאת הכנסת. במהלך נאומו המרגש הזכיר הח"כ הטרי את הסכמי אוסלו וההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון, נגע במערכת המשפט ודיבר על הדומקרטיה היהודית של דוד בן גוריון.
"שני אירועים מרכזיים ליוו את התבגרותי האישית והפוליטית, שני אירועים שבהם בצער רב חייבים לומר, נזנחה ארץ ישראל, נזנחה תורת ישראל ונזנח גם עם ישראל. האירוע הראשון הוא כמובן הסכמי אוסלו. והאירוע השני הוא ההתנתקות/הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון. בשני אירועים אלה הפוליטיקה הישראלית השליכה מאחורי גווה את ארץ ישראל ואת תורת ישראל", במילים אלה פתח רוטמן את נאום הבכורה שלו.
הח"כ הצעיר הוסיף: "אין זה פלא ששני אירועים אלה לוו גם בפגיעה קשה בעם ישראל, לא רק בתוצאתם העגומה, אלא גם בדרך קבלת ההחלטות. בהתעלמות הבוטה מרצון העם. בעריקה ממפלגות, בסטייה בוטה מההבטחה לבוחר ובהשתקה בוטה ואלימה של כל הקולות המתנגדים. אפשר וצריך לדבר רבות על החלק שנטלה מערכת המשפט באותם ימים אפלים של מדינת ישראל הדמוקרטית.
"דין אינו הכל, הוא רק מרכיב אחד במציאות"
"איני נמנה עם אלה הסבורים שיש להעניק לבית המשפט ול"שומרי הסף" כוח רב כדי שיוכלו לעמוד על המשמר מפני החלטותיו של רוב דורסני ורגעי, ומסיבות רבות. אולם אותם חסידים של בג"ץ ושל הנשיא בדימוס אהרן ברק שבית המשפט העליון פועל ברוחו ובצלמו, חייבים לעצמם ולנו הסברים: כיצד התגייסה מערכת המשפט לסגירתה של תחנת הרדיו הימנית היחידה בישראל? כיצד אושרו מעצרי קטינים המוניים?".
עוד הוא הקשה בהתרגשות: "כיצד בית המשפט שאצבעו קלה על הדק ביטול חקיקה למען הגנת תחביבי המסתננים, לא חשב שחייהם, כבודם, קהילתם ואפילו קבריהם של אזרחי ישראל, תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים, ראויים לאותה רמת הגנה?", רוטמן נשנק, והמשיך: "והעוול הזה מחכה לדין צדק. הוא עודנו ממתין. אבל כפי שנראה בהמשך, דין אינו הכל, הוא רק מרכיב אחד במציאות".
רוטמן סיפר מאין הגיע: "בכל פעילותי הציבורית והפרטית עד כה התמקדתי בעיקר במערכת המשפט. כעו"ד בתיקים שבחרתי ובתיקים ש'בחרו' אותי, וגם כשייסדתי יחד עם שותפי לדרך, יהודה עמרני, את התנועה למשילות ודמוקרטיה. גם כאן בכנסת אעשה ככל יכולתי להביא לתיקון הטעון תיקון במערכת המשפט, אך מערכת המשפט והמשפט כולו אינם פועלים בחלל ריק.
"אני בעד דמוקרטיה יהודית"
הח"כ מהציונות הדתית ציטט את ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. "'אני מתנגד לדמוקרטיה מערבית! אני בעד דמוקרטיה יהודית!', על הדברים הללו, למרות שאני מסכים איתם בכל לבי, איני יכול לקחת את הקרדיט. אלו דבריו של דוד בן גוריון שאחראי לניסוח הסופי של מגילת העצמאות. הניסוח שהמילים "יהודי" ו"יהודית" מופיעות בה 20 פעמים, והמילה "דמוקרטית" אף לא פעם אחת".
"בטיעוניו המתנגדים לכינונה של חוקה למדינת ישראל הסביר שקביעת הסדרים נוקשים על בסיס יחסי כוחות זמניים, תגרום לכך שמדינת ישראל לא תוכל להיות מדינת העם היהודי. קיבועם של ההסדרים באופן נוקשה עלול לגרום לחלקים מיהדות התפוצות להרגיש שמדינת ישראל אינה הבית שלהם. גם אותם חלקים מיהודי מדינת ישראל שנמצאים במיעוט עלולים לחוש שזה אינו ביתם. וכך נבנו ההסדרים בשיטת טלאי על טלאי".
כאן פנה רוטמן וביקר את מערכת המשפט: "אותם הסדרים זמניים שנקבעו על ידי מקימי המדינה, חברי הכנסת ושרי הממשלה, אותם טלאים שהוטלאו לבל ניקרע, כבר אינם מוצאים חן בעיני השופטים ובעיני אלה הפונים ועולים לשערי המשפט. והם הולכים וקורעים. הולכים ומכריעים. ותמיד בכיוון אחד. ומלאכת האיחוד של שיבת ציון, עומדת בסכנה".
קוטמן עם חברת מפלגתו סטרוקצילום: Olivier Fitoussi/Flash90
"כי לא בהכל ניתן להכריע. ולא בכל דבר צריך להכריע. ויש דברים שעדיף שלא נכריע. או במילים פשוטות: לא 'הכל שפיט'. וכדי שהשופטים לא יכריעו, אנחנו כאן בכנסת נכנסים לבולמוס של חקיקה, ומספר החוקים הולך וגדל, וגם אנחנו שכחנו שכשם שלא הכל שפיט, לא כל דבר צריך לחוקק, ולא כל דבר צריך להיות מוסדר על ידי הממשלה או על ידי הכנסת. מותר להשאיר דברים לשלטון המקומי. מותר ורצוי להשאיר דברים לחברה האזרחית. מותר, רצוי ונדרש להשאיר דברים לקהילה. מותר, רצוי, נדרש ואף הכרחי להשאיר דברים למשפחה. אפשר וצריך לשמור על הגבולות, אבל בתוכם, תנו לשבטים ולקהילות ולמשפחות קצת מרחב".
"אז מה אני רוצה בעצם?", שאל רוטמן: "מדינה קטנה שמעבירה את כל כוחה לפרט, למשפחה, לקהילה ולשלטון המקומי, או מדינה עם נשמה יהודית, שקובעת באופן ממלכתי את תכניה הלאומיים והדתיים עבור כולם מלמעלה? מערכת משפט מודרנית או מערכת משפט שפוסקת על פי חוקי התורה? הכרעה בשאלות יסוד או הותרת קצוות פתוחים? ממלכת יהודה, ממלכת ישראל או את הממלכה המאוחדת?".
"אני לא רוצה לרסק את הרשות השופטת"
"התשובה שלי היא נאום השבטים של יחזקאל. אני רוצה גם את עץ יהודה וגם את עץ אפרים. אני רוצה שאֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם. אני רוצה אחדים שיהיו לאחד שיהיה לאחדים. אני רוצה גם וגם. אני רוצה את הכל. זה כל כך הרבה לבקש?? זה לא רק בשבילי. זה בשביל כולנו. ואת היופי הזה של קצוות פתוחים. של הסכמות ושל פשרות ושל דיון שלעולם לא נגמר, הכרעות שיפוטיות לא יודעות לתת לי. את זה יודעת לתת לי רק דמוקרטיה יהודית. עם אתיקה נבואית", רוטמן נחנק מדמעות".
רוטמן המשיך: "אני לא רוצה לרסק את הרשות השופטת. אני רוצה, מבקש וגם דורש שהרשות השופטת תדאג לדין. אבל תזכור את דברי רבן שמעון בן גמליאל: על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". יש לבית המשפט מונופול על הדין. אבל אין לו שום בעלות על האמת וככל הנראה הוא כלל לא מתחיל להבין מה נדרש בשביל שלום. השלום הוא דווקא בתחום האחריות שלנו, כאן בכנסת".
בהמשך אמר: "אנחנו יכולים, צריכים וחייבים, לנסות בכל רגע נתון להגיע לפשרות ולהסכמות. עם ערכים. עם דרך. עם עמדה. ועם רצון משותף. למדינה יהודית היא מדינת ישראל. כאשר קבעה הכנסת בחוק כיצד ייראה טקס הפתיחה שלה, נקבע שיקראו את פרק קכב בתהלים".
לסיום אמר רוטמן: "דווקא המקום בו נמצאות המחלוקות הגדולות ביותר בחברה הישראלית, נפתח בתיאור המקום המיוחד אליו יעָלוּ השְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ ויצליחו למרות הכל, בזכות אהבת ירושלים וההודייה לשם ה', לשאול בשלום. שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".