האושיה הסרוגה ענהאל שמואלי הוציאה רק לאחרונה ספר מצליח בשם, "זמן זוגי" שמדבר באומץ על כל מה שלא מדברים עליו בזוגיות. במקביל היא משתפת את העוקבים הרבים באינסטגרם במחשבות שלה על הנושאים הנפיצים, והיום (ה') היא כתבה: "הגיע הזמן לדבר על איסור נגיעה".
ענהאל שמואלי: אני חלוקה עם עצמי
בפוסט שזכה למאות לייקים כתבה שמואלי על האיסור, ההתנהגות החברתית סביבו והקשר לחג השבועות: "האמת?! אני חלוקה עם עצמי. השבוע כמעט והעליתי את דעתי על האיסור עצמו ועל המשמעות שיש לאיסור נגיעה על חיי נישואין והשתתקתי. היה לי קשה, לא הצלחתי, כל פעם רציתי להעלות ועצרתי. צפיתי את כל אלו שישר יקפצו ויאמרו: ״לא אמרת שזה לא קריטריון לזוגיות מאושרת?!״ ככה זה , אם הבעת דעה, אוטומטית אתה נכנס לקופסא מסויימת".
שמואלי הוסיפה וסיפרה: "רגע לפני שסגרתי את הנושא בשתיקה, עקיבא שלח לי קטע ממגילת רות.
אני מכירה את הסיפור טוב אבל פתאום זה בלט לי שבועז האיש והאגדה בחר את רות האלמנה, המואבייה והענייה. הסיפור מרגש ויש הרבה מה ללמוד ממנו, אבל העובדה שהוא בחר לשאת אותה מכל הנשים כאשר על הנייר הסטטוס והמעמד שלה היה נמוך , ועוד במושגים של פעם, בלתי נתפס!
אם היום יש משמעות לסטטוס, משפחה, כסף, פעם זה היה פי כמה, היו לו את כל הסיבות ״לנפנף״ אותה. העובדה שטוב אחיו של אלימלך (חמה) דחה אותה בטענה שאסור לשאת מואבייה, עוד יותר מוכיחה כמה קל היה לשפוט ולדחות אותה על פי הקריטריונים הנ״ל. כמה לא ברורה מאליו הבחירה שלו לשאת אותה.
"האם בתולין מעידים על האדם?! לפעמים כן ולפעמים לא, כל מקרה לגופו"
בועז ראה את רות ואת המעבר שיש בה. אז האם בתולין מעידים על האדם?! לפעמים כן ולפעמים לא, כל מקרה לגופו. וזה נכון לגבי כל פרמטר שקיים ובא למדוד את הרמה הדתית, כלכלית, או בכלל את האדם עצמו. אנחנו פוסלים מהר מידי, מתייגים מהר מידי וגוזרים גורלו של אדם. המפסידים העיקריים הם אנחנו. בועז מוכיח לנו שכל אדם מורכב מסך כל מעשיו, אך אם מעשה כזה או אחר לא לרוחכם לא אומר שאותו אדם כל כולו המעשה, יש בו עוד המון צדדים עומקים וצבעים. במקום להתייחס לאיפה הוא נכשל כקריטריון, תתייחסו לאיך הוא צמח במקום בו נפל".