שנה לגולה: האם הצליח חזון הבילוי הכשר לדתיים?

בשנים האחרונות נמצאת התרבות במגזר הדתי במהפכה של ממש. מוסיקאים צצים חדשים לבקרים, סטנדאפיסטים, קבוצות תיאטרון ואפילו מחול קמות להן - ולא שוכחות כמובן לאתגר את גבולות ההלכה. כשסצנת הפאבים לדתיים החלה לפרוח, למלעיזים ולמברכים, החליטו באגף לתרבות תורנית בעיריית פתח תקווה לפני שנה להציב אלטרנטיבה לצעירי המגזר הדתי. הם רצו לגלגל אותם מהברמניות של תל אביב וירושלים הישר אל מתחם "הגולה" החדש שפתחו. כעבור שנה, אנחנו יוצאים אל הגולה ובודקים, האם הוא באמת הצליח. האם הצליח להציב אלטרנטיבה של תרבות מגזרית ראויה והאם צעירי המגזר סימנו את המקום כיעד בילויים מועדף.

(צילום: יחצ)

קשה להגדיר את "הגולה". המקום הזה, שנפתח ביוזמתו של מוטי זפט סגן ראש עיריית פ"ת וח"כ אורי אורבך, הוא ספק פאב, ספק בית קפה וספק מרכז תרבות. האור מעומעם, חבר'ה צעירים יושבים ומשוחחים על כוס בירה קרה ואיכשהו הכל הרבה יותר רגוע, הרבה יותר נוח. "אגלה לך סוד", פותח יונתן דובוב, המנהל הצעיר של "הגולה", "חוץ מל'זאפה' לכולם קשה להוציא את הקהל מהבית". כשמדובר בקהל הדתי, המשימה כמובן קשה הרבה יותר.

"כשפתחנו את הגולה לפני שנה היה חשוב לי למתג את המקום לצעירים, הבאתי מעצבות צעירות לעצב את המקום, ההנהלה והצוות שלי הם כולם צעירים, אנחנו מעמידים במקום גלריית יצירות של אמנים צעירים ונותנים במה וחשיפה למוסיקאים צעירים כי יש לנו באמת הרבה כאלה בחברה הדתית. כאלה ששרים את המקורות אך גם כאלה שלא רק שרים פסוקים, אלא שרים ממקום נורא אישי", מסביר דובוב.

דובוב מספר כי הוא הופתע לגלות עד כמה הרצון למקום שכזה קיים בציבור הדתי. "מישהו אמר לי 'אתה בעצם לא עונה לצורך קיים אתה מייצר צורך חדש שלא ידעו שהוא חסר להם'. אני בהחלט מסכים איתו", הוא אומר. אירועים גדלים שהפיקו בגולה כמו הופעות של אביתר בנאי וארז לב ארי הביאו עמן קהל רב ואף אירועי תרבות כמו רבי שיח זכו לקהל של מאות אנשים.

אך המציאות לא תמיד ורודה, מודים ב"גולה". אמנים צעירים זוכים לעיתים לקהל מצומצם מאוד והפאדיחה הגדולה נרשמה במקום ביום הזיכרון ליצחק רבין, כשב"גולה" העלו מופע תיאטרון, ולאחריו רב שיח עם הרב יהודה גלעד ואמילי עמרוסי - והגיעו רק ארבעה (!!!) אנשים. "לציבור הדתי יש קונפליקט עם יום הזיכרון לרבין, הוא מנתח, "התלבטתי מה לעשות כי אנשים לא רוצים לצאת ויש אפילו קצת רגשי אשמה. אני מגדיר זאת ככישלון, אך צריך להכיר שיש הרבה מחשבה מאחורי כל אירוע שלנו. הבטחנו שלא מורידים את הרמה".

החברה הדתית תמיד התנהגה בחשדנות בכל נושאי התרבות, חשדנות אשר הבליטה מאוד את המגזרים השונים בתוכה. בגולה החליטו לתפוס את המרובה ולפנות לכולם, אך נפלו לבורות שצפו שייפלו. אחת הדוגמאות הבולטות היא שירת נשים. "אנחנו אמנם מוצאים את עצמנו בתוך דיונים וויכוחים של החברה הדתית אך אני לא רוצה להיות שם. הציבור שלנו נורא הטרוגני ולא אחיד וכל אחד יש לו גישה משלו גם בנושא שירת נשים", אומר דובוב "יש מי ששומע נשים, יש מי שרק מדיסק, יש שרק בתנאי שהיא צנועה ויש בתנאי שהתוכן צנוע. לכל אחד יש גדר הלכתית משלו ואני משתדל בלוח האירועים שיהיה משהו מתאים לכולם. לא לכל האירועים יגיע הזרם, מה שמכונה, "החרד"לי" ומצד שני לא לכל אירוע יגיעו אחרים מן הצד הניאו-אורתודכסי. אני מציע שכל אחד יעשה חשבון לעצמו, אני סומך על הקהל להחליט מה מתאים לו, הוא מספיק בוגר ועצמאי".

בפורים קיימתם גם מסיבת ריקודים, האם לא חצינו את הקו האדום?

"זו הייתה מסיבה ישראלית נפרדת. אני לא טומן את הראש בחול, יש הרבה אירועים שהם מסיבה מעורבת של ממש לדתיים כמו 'בירה ונשירה' שדתיים מרבים ללכת לשם וזו מסיבה לכל דבר. במופעי 'בובי זמר' אני רואה לפחות 50% כיפות בקהל ויש שם ריקודים מעורבים. דתיים לא רוצים מועדונים בתל אביב כי זה מוגזם להם אבל הם רוצים אווירה משלהם רגועה יותר. בגלל שהצורך הזה קיים, ניסנו להציע אלטרנטיבה וללכת על ז'אנר של מסיבה וכמובן נפרדת עם מחיצה. שכל אחד יעשה לעצמו את החשבון נפש, אני נותן מסגרת שיכולה להתאים לרובם. לרובם כי לקיצוניות אני לא פונה".

(צילום: יחצ)

מי שנהנים בגולה לא פחות מהקהל הם דווקא האמנים שמגיעים להופיע, רבים מהם חשים את האווירה האינטימית ואת הייחודיות שבקהל הדתי. "מה זה דתי?", שואל אותי דובוב, "אני לא מציב 'דוסומטר' בכניסה ואני לא שופט מי דתי ומי לא, אנחנו פתוחים באמת לכולם". על אף הגישה של דובוב האווירה בגולה היא מגזרית למדי, קחו למשל את אירוע התוועדות י"ט כסלו שקיימו שם. תלמידי בית הספר מזמור קיימו התוועדות חב"דית יחד עם נאור כרמי ודניאל זמיר וכמובן לימוד תניא ו'משקה'. האווירה החסידית מודרנית הזאת נועדה כדי "להנגיש את התרבות החסידית לקהל שפחות מכיר ולכן קראנו לזה 'מסיבת שחרור לרבי'", מנמק דובוב.

מלבד "האלטרנטיבה האיכותית" כפי שמגדיר דובוב את הגולה, ישנו גורם נוסף שמושך את הקהל והוא המחיר. ההופעות המתקיימות שם, גם אם של אמנים בכירים, לא יעלו יותר מ-60 שקלים - כמעט 50% ממחיר כרטיס ממוצע במקומות בילוי אחרים. ומעבר להופעות, גם הבר והתפריט לא כואבים בכיס.

אז נכון, "הגולה" בפתח תקווה עדיין לא רכש את אמונה של החברה הדתית כולה. אך הוא מעניין, מקורי ומושך אליו קהל רב. אנחנו היינו ונהנינו.

לפניות לכתב - desk@kipa.co.il