מופע משותף של אתי אנקרי ונשמה קרליבך למען ילדי בי"ח אלין. הפקה: פרסומי ניסא.
במוצ"ש שעבר (מקץ) כתתי רגלי לעבר תיאטרון ירושלים, בו נערכה הופעה משותפת של נשמה קרליבך ואתי אנקרי למען ילדי אלין - ילדים נפגעי טרור המטופלים בבי"ח אלין, הממומן מכספים פרטיים, ללא תמיכה ממשלתית.המופע התחיל באיחור (20:30), אולם כנראה שהיה שווה לחכות: המופע פתח בדואט מרשים של שתי הזמרות, בשיר "אם אשכחך ירושלים".חלקו הראשון של המופע היה 'נטו אתי', שכן נשמה שבה לבמה רק לאחר שאתי סיימה לשיר את שיריה.העובדה שהציבור שנכח בהופעה היה ברובו אמריקאי, והורכב רק ממעט ישראלים, בלטה לאורך כל הערב: רוב המשתתפים לא הכירו את שיריה של אנקרי, וכהוכחה לכך - לא הרבה אנשים הצטרפו אליה ב"לה לה לה" המוכר מהשיר "מיכאל", חוץ מקומץ הישראלים שהעז לגבור על מבוכתו, ולהרים קולו בין הקהל הרב ש"מיכאל" לא מזוהה ב'דיסקט' שלו. גם כשאנקרי, באופיה החופשי, הזורם, האוהב והנותן, מבקשת מהקהל להתפלל יחד עימה, ומשמיעה בעקבות כך הברות שונות ומשונות, כגון "קוקוריקו", קשה לקהל להצטרף אליה, משום שהוא נתון תחת מסגרת מקובלת וברורה של התרבות האמריקאית.בכל אופן, היה כיף להשתלב ולשיר את השירים האהובים והמוכרים: קראת לי אסתר, רואה לך בעיניים, אהבה גדולה, יציאת מצרים, לוליטה, והים, ולסיום - מליונים.כשהופעתה של אנקרי החלה כבר להתארך יתר על המידה, היא ניסתה, כביכול, להרגיע את הקהל, ואמרה: "אני כבר קוראת לנשמהל'ה", וזה אכן מוכיח שהופעתה של נשמה הייתה כבר מתבקשת בעליל.נשמה עולה לבמה אחרי "מליונים" של אתי, אך אתי עדיין לא יורדת מהבמה. היא מחליפה את מקומו של נגן הקלידים, ועושה קולות רקע לשיר שלה, המושר בידי נשמה (מפתיע בהחלט!) - "עד מתי".קצת מוזר שנשמה שרה שיר כזה.אתי יורדת מהבמה, ונשמה מתחילה בהופעת הסולו שלה, ופותחת בשירים מִשֶלה - אדון עולם במנגינת 'אליך ה' אקרא', יברכך ה' וישמרך, הנה אל ישועתי, (ותוך כדי משלבת את return againשל אביהַ) שהם, מה לעשות, קצת מאכזבים – בגלל חוסר הקופצניות שלהם, ואולי גם כי רק הבת של... אז אם היא כבר הבת של ר' שלמה ז"ל, מדוע אינה יכולה לשיר קצת יותר שירים שלו? זו אולי לא היא, אבל באמת שהצֵל שלו גדול עליה... חבל, כי הקהל רצה לפרוץ, לרקוד ולהשתולל. אמריקאים שמרגישים בסביבה המוכרת שלהם יודעים להשתלהב מהר. רק כשבסוף, כשנפל האסימון, ונשמה שרה את "דוד מלך ישראל" של אביה המנוח, הקהל עובר לרקוד בצידי האולם, תחילה במעגלים קטנים, אך אח"כ במסות גדולות יותר.כשנשמה מדברת על אחדות עמ"י וכו', האולם כולו בדממה מופתית. אתי מחוברת יותר לאנשים, טבעית יותר - אך הקהל, הלא ישראלי, לא משדר איתה על אותו גל ולא משתף פעולה.כשהשעה מתאחרת והמופע נמשך, השורות מתרוקנות אט אט.לבסוף חוזרת אתי לבמה, והיא שרה יחד עם נשמה את "יודוך", השיר האחרון מתוך אלבומה האחרון של אנקרי הלקוח מתוך ספר תהלים. ולבסוף, מה מתאים יותר מלסיים מופע זה בשיר "למען אחי ורעי", המשקף את מטרתו של ערב זה - דאגה ועזרה לזולת.
הכותבת היא סטודנטית שנה ג' למוזיקה וספרות במכללת בית וגן
