גיליון 51 של כתב העת "דעות" (ניסן תשע"א / אפריל 2011), בהוצאת נאמני תורה ועבודה ומרכז יעקב הרצוג, מוקדש לסוגיית "שיח, זרות, מפגש: היחס ללא-יהודי בציונות הדתית". אולם, הכותרת אינה מצליחה לכלול את היקף הדיון שנערך בפנים. מאמרי הגיליון נדרשים לענין נוסף: לצד היחס ללא-יהודי, אף ליחס לדתות אחרות. כפי שמציין העורך, עמרי שאשא: "מאמרי הגיליון דנים ביחס ללא-יהודי באשר הוא, ובכלל זה - גם ביחס של היהדות ושל הציונות הדתית לדתות אחרות". מבט על שמות המאמרים מוכיח שניות זו: "לא 'אחרים', לא 'גרים' - אזרחים" ו"על גיור ועל כבוד האדם" מחד, ו"שיח בין-דתי בעידן פוסטמודרני", מאידך.
על פניה, הזיקה בין שני הנושאים טבעית ומתבקשת. זהותו הדתית של אדם אינה מצטמצמת להגדרה על דרך השלילה - כאינו יהודי - אלא מזמינה הגדרה חיובית: מוסלמי, נוצרי, אתאיסט. מפתיע, אפוא, שגיליון "דעות" הנוכחי נמנה בין במות השיח היחידות בציונות הדתית - ובעולם הדתי בכלל - המחברות בין שאלת היחס ללא-יהודי לשאלת היחס לדתות אחרות. שכן, הציבור מרבה להתעסק בעיקר ביחס ללא-יהודי - למשל, בפולמוסים האחרונים בעקבות הספר "תורת המלך", בעקבות מכתב הרבנים - ומתעלם מן התמונה היותר רחבה, קרי היחס לדתות אחרות.
ניכרת אגוצנטריות מסוימת בניתוק בין התחומים. הנעתר אך ורק לשאלת הלא-יהודי מגדיר, למעשה, את זולתו על-פי תכונותיו שלו בלבד. הוא מתעלם מן האחר כישות עצמאית, מהשקפותיו, אמונותיו, אמיתותיו. הנוצרי והמוסלמי נכללים בחדא מחתא כ'לא-יהודיים', כגויים, והדעת אינה ניתנת להבדלים שביניהם, לייחודיותם. יש בכך ממד של אלימות: לא זו בלבד שזהותו העצמית של הלא-יהודי נרמסת, המגדיר אף מכפיף את הלא-יהודי לעולמו, למושגיו. ככלל, ככל שתעוצב זהותו של אדם על-ידי חברתו וסביבתו, עשוי הוא לספוג נזק, לסבול עיוות, אם אותה חברה או אותה סביבה תרקין דימוי מגביל, ואף משפיל. ומעתה, יכול המגדיר היהודי לגבש לעצמו דימוי אידיאלי, נטול חסרונות, כיהודי לעומת הלא-יהודי, כיהודי לעומת ה'אחר', דימוי שידבק בו בנאמנות ויגן עליו בלהט. דימוי שאינו הוגן ואינו בהכרח צודק.
מחויבותנו לראות את האחר לא רק כלא-יהודי, אלא גם כשותף-חבר בדת מסוימת. מחויבתנו, מתוך יושרה אינטלקטואלית, מחויבותנו, מתוך ראייה מוסרית, בלתי כוחנית. וברמה הרבה יותר בסיסית - מחויבותנו, משום שאחרת, אנו מציירים לעצמנו תמונה חצויה של האדם, שאינה מסוגלת להקיף את שלמותו, את מורכבותו. תמונה חצויה, שאינה מכילה את עצם היותו יצור תבוני, שנברא כיצור תבוני, הבוחר, באופן זה או אחר, להשתייך לדת אחרת. יהא זה זלזול בהיותנו אנו יצורים תבוניים, זלזול כלפי ביאתנו כיצורים תבוניים, אם נסתפק באותה זווית חלקית.
יפה עושה "דעות" 51, בשילוב שאלת היחס ללא-יהודי לשאלת היחס לדתות אחרות. יש לקוות, כי הגיליון הנוכחי ישמש 'שעון מעורר' לשיח הדתי כולו, הנמנע לרוב מחיבור הסוגיות, ויוביל ליושרה והוגנות מחשבתית, אתית - ואנושית.