גיליון 59 של כתב העת "דעות" (טבת תשע"ג / דצמבר 2012 - ינואר 2013), בהוצאת נאמני תורה ועבודה ומרכז יעקב הרצוג, מוקדש לסוגיית "גבריות יהודית וציונית דתית". כמנהגו, "דעות" ניגש לנושא מזוויות מגוונות: מחקריות, היסטוריות, חינוכיות, הגותיות, ועוד. מעט מפתיע, אמנם, שכלל המאמרים נכתבו על-ידי גברים: אין מקום למבטן של בנות המין השני על גבריות?
מסקנה מרכזית, השבה ועולה ממאמרי הגיליון, היא שאין דגם ממוקד ל'גבריות' יהודית, ישראלית, או ציונית-דתית. איתן גפן מצביע על כך ששיטות לימוד גמרא שונות יוצרות מודלים שונים של גבריות. יאיר שלג ונעם דמרי מנתחים את המתח המלווה את הגבר הציוני-דתי, בין 'יעקב' ל'עשו', בין בחור הישיבה ללוחם, בין עדינות לקשיחות. יובל ריבלין עוקב אחר התפתחות תדמית הגבר הישראלי ויהודי בקולנוע הישראלי. ומרחיק לכת הרב אילעאי עופרן, בטענתו כי יש לשלול את המושג 'גבריות' - בין היתר, משום שקביעת נורמות גבריות מסוימות משפיעות על התנהגותם של גברים, ומובילה אותם למעשים 'גבריים', לרוב, כוחניים ומזיקים.
היעדרה של מהות גברית מוגדרת בעל השלכות משמעותיות - במיוחד עבור ציבור הנאמן לתורה ומצוות. מהו פשרן של ההבחנות ההלכתיות בין גבר לאישה, אם המושג 'גבר' כה מעורפל? האם דינאמיות ה'גברי' לא הופכת דינים המבוססים על הגדרות מיושנות של גבריות לחסרי רלוונטיות?
כמדומה, בשל שאלות חיוניות אלה, שומרי הסף של הסטטוס-קוו ההלכתי מתחמקים מאפיון המושג 'גבריות'. בעין דיון ציבורי שהתנהל לאחרונה בצרפת אודות עיגונם בחוק של נישואים חד-מיניים, הורות חד-מינית ואימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים, שיגר הרב הראשי לצרפת, הרב ז'יל ברנהיים, מכתב פתוח לממשלה ולמחוקקים הצרפתיים, ובו נימוק התנגדותו לחוק המוצע. עיקר טענתו, כי החוק מבקש לטשטש את ההבדל היסודי בין המינים. בהתאם, כנגד הורות חד-מינית, הרב ברנהיים מתריע ש"על הילד לדעת למי הוא דומה, כדי שיוכל להיבדל ממנו וכך לבנות את אישיותו משלו. הוא צריך לדעת כי הוא פרי אהבתם וזיווגם של גבר ואישה, אביו ואמו, בזכות השוני המיני שלהם". במקביל, בתיאור האידיאל המיני, הרב ברנהיים מבהיר כי, "הדואליות של המינים שייכת למערכת האנתרופולוגית של האנושות... ההכרה בשוני המיני משמשת אפוא מודל לכל חוויית התעלות, המבטאת מערכת יחסים אמיצה עם מציאות שאינה ניתנת להשגה כלל... המין (זכר או נקבה) אינו תכונה מקרית".
ואולם, בשום מקום נדרש הרב ברנהיים להגדרה מהותית של 'זכר' ו'נקבה'. די בכך שמדובר בשני מושגים הנבדלים זה מזה. באותה מידה, ניתן היה לדבר על 'תפוח' ו'בננה' או על 'פרה' ו'סוס'. חברה תקינה מבוססת על דואליות מינית. העיקר הוא השוני, ולא המהות. והסיבה ברורה: אין מהות אחידה, אין 'גבר' גנרי. דיון מהותי מסכן את ההבחנה הברורה בין המינים, שהרב ברנהיים מבקש לטפח! ולא זו בלבד - האומנם אין בהנחתו של הרב ברנהיים - בעיסוקו ב'זכר' כ'זכר', ותו לא - בדיוק אותו חוסר בהירות מגדרי מפניו מזהיר? למעשה, במכתבו, הרב ברנהיים רואה רק תכונה מהותית אחת במינים - וגם היא אינה ייחודית, אלא משותפת לשניהם: יכולתם להוליד ילדים זה עם זו. ויש להסתפק, אם הרב ברנהיים אכן תומך בצימצום הזהות המגדרית של ה'זכר' וה'נקבה' לרמה כל-כך פיזית וראשונית.
גיליון "דעות" הנוכחי עשוי לשמש פתח לשיח הכרחי בציבור הדתי-לאומי בנושאי מהות מגדרית - הן לזהות הנשית, והן לזהות הגברית. אין להתחבא יותר מאחרי הגדרות חסרות תוכן, מאחרי הבחנה ריקה בין 'זכר' ל'נקבה'. אין להניח זהות מגדרית אחידה: 'גבר' הוא מושג מורכב, וגם 'אישה'. ואולי, כפי שמציע הרב עופרן, יש לשלול כל אפיון מגדרי. דיון רציני בנושאים אלו עשוי לתרום בהיבטים רבים - מהלבנת תהליכים חברתיים ועד בחינה מחודשת של השיח ההלכתי המגדרי. אם "דעות" הנוכחי אכן ייצור התבוננות משמעותית בשאלות חיוניות אלה - כפי שכתב העת הצליח לעשות בעבר, בתחומים אחרים - יהא זה שכרו.