יש משהו מבלבל, כמעט סוריאליסטי, בספרו החדש של הרב דוד סתיו "בין הזמנים". בכריכת הספר איורים גרפיים עדינים הנראים כלקוחים מפרוספקט של בית מלון יוקרתי, אדם שוחה, סכין ומזלג, אולם תיאטרון וכלבלב צעיר. מנגד, בכותרת הכריכה מזדקרים פסוקים על אלוקים ואדם. משהו בכריכה המודרנית הזו, במתח הסוער ובהרמוניה שהיא נושאת בכנפיה מלמדים מעט על החבוי פנימה.
מדובר בחיבור נושא בשורה ופורץ דרך אשר מדף הספרים היהודי הצפוף המתין בכיליון עיניים ובציפייה כבושה לבואו. כפוסק הלכה וכהוגה אשר תורתה של ארץ ישראל משוכה בפניו טווה הרב סתיו מארג הלכתי מפתיע, מפעים ומיוחל. היחס היהודי לתרבות הפנאי מקבלת בספרו צורה הלכתית. הלכות טיול והלכות סרטים ותיאטרון, הלכות ספורט ומשחקים והלכות עיתונות ותקשורת. לפני כל פרק משרטט הרב סתיו מבואות הגות והשקפה וסוקר בשיטתיות זרמי יהדות שוצפים. בתחילה שיבץ הרב סתיו הקדמה מרתקת על הפנאי בתנ"ך, בחז"ל וביהדות בת זמננו ועוד פתיחה מהותית על תורה וחיים.
עשרות שנים משוטט היהודי המודרני בין קבצי שו"תים ותורה שבעל-פה בכדי למצוא מזור למבוכותיו במפגש המטלטל שבין תורה וחיים. כעת ימצא המבקש משנה סדורה ורחבה , פסיקה הלכתית שיטתית והטעמה מקבילה, מקורות למכביר ופריסה רחבה של דעות שונות ומנוגדות על תרבות ופנאי.
מעבר ליגיעה באיסוף החומר, בסידור ובעריכה כפי שהטיב לבטא הרב יעקב אריאל במכתב ברכה למחבר, יש כאן יציקה של השקפה ארצישראלית לתוך תבניות הלכתיות וכאן טמונה בשורה אמתית לשיח הלכתי מתחדש ומתבקש.
"תחילתו של ספר זה" משתף הרב סתיו את קוראיו נולד "בצמרת אחד העצים במושב בני דרום. בביתנו מתארחת משפחה של עולים מחבר העמים. בשלב מסוים החלו הילדים לשחק במחבואים, ועד מהרה הצטרפנו אליהם. כך מצאתי את עצמי תלוי בין שמים וארץ חבוי לבטח בינות לענפים של עץ אורן גדול. כאשר ראה אותי ראש המשפחה האורחת, מרצה בטכניון, הגיב בתדהמה. "חשבתי כי ביהדות חל איסור על התבטלות מלימוד תורה ובוודאי על השקעת זמן במשחקים" דומה כי לא מדובר בעוד שאלה אזוטרית של עולה חדש, כי אם באחד הנושאים המרכזיים בדורנו... שם, בצמרת העץ, חשבתי שהגיעה העת לומר כי תורתנו תורת חיים היא - תורה המעלה על נס את לימוד התורה ועם זאת מכירה גם בחשיבותן של שמחת המשחק וחדוות היצירה, תורה המצווה על תפילה וגמילות חסדים אך מעודדת גם את הטיול והקריאה בספר טוב"
תפיסה בסיסית זו של הרב סתיו מקבלת ביטוי בפסיקותיו. האמפתיה הרבה שהוא מגלה כלפי "תרבות הפנאי" והלגיטימיות שלא לומר ההכרחיות הדתית שהוא רואה בה מובילות אותו לצעוד, לעתים, על קצה הגבול ההלכתי דוגמת : "כאשר מדובר בסרט חיובי עם בעיות צניעות קלות - אפשר להתיר את הצפייה בסרט ולהסתפק בעצימת עיניים בסצנות הבעייתיות" (בין הזמנים, עמ' 208) או "לכתחילה ראוי לשחק עם כיפה - ואם קשה הדבר יחבוש כובע לראשו. מותר להסיר את הציצית בעת משחק אם שורר חום כבד ונגרם לאדם צער בעת לבישתה" (שם, עמ'128) ובהלכות עיתונות יפסוק הרב סתיו כי "מותר ואף רצוי לקרוא כל מידע שעשוי לסייע לאדם בהבנת המצב הפוליטי, הביטחוני והכלכלי הגם שהוא כרוך בלשון הרע על מנהיגים ודמויות אחרות. מותר גם לקרוא כתבות שעוסקות בנושאים חסרי חשיבות כגון ספורט, אך ראוי שלא להרבות בכך" (שם, עמ'158) ועוד כמה וכמה.
קשה שלא להרגיש בניחוחות הבשורה הצפים בין מסדרונות הספר ובמענה המקיף והאמיץ למבקש ה' הפוסע בין נבכי העולם המודרני המורכב והמסוכסך. אם נרהיב עוז נאמר כי מבין ספרי ההלכה פורצי הדרך שהביאו ברכה גדולה לעולם מ"משנה תורה" לרמב"ם עבור דרך "שולחן ערוך" וכלה ב"ילקוט יוסף", "שמירת שבת כהלכתה" ו"פניני הלכה" אין ספק כי "בין הזמנים" יקנה לו מקום של כבוד וירווה צימאון ארוך שנים לחיבור החשוב הזה.
"בין הזמנים - תרבות בילוי ופנאי בהלכה ובמחשבה" , הרב דוד סתיו, בהוצאת ידיעות אחרונות וישבת ההסדר בפתח-תקוה.