על אף הצלחתה הגדולה של המוזיקה המזרחית בשנים האחרונות היא סופגת במקומות רבים ביקורת בעיקר על איכות הטקסט של הכותבים וההליכה שלהם תמיד לאותן מחוזות תוכן - אוהב אותה, מת עלייך, את כל עולמי, ובלעדייך עדיף למות. רבים שוכחים כי המוזיקה אותה אנו מכנים בטעות "מזרחית" כבר מזמן טבולה כולה במערביות עמוקה. סגנון הנגינה והשימוש בכללי מוזיקה פופיים מערביים לוקחים מהמוזיקה הזאת את המזרחיות האמיתית שלה וכן... דרבוקות זה לא נחשב.
בתוך הסבך המוזיקלי הזה כמעט ונשכחו הפיוטים שהגיעו עם יהדות המזרח, פנינות מוזיקליות מכל בחינה הן מבחינת הטקסטים הייחודיים והמלוטשים והן בלחנים היפיפיים שמלווים אותם. כור ההיתוך הישראלי הצליח ליצור נתק של כמה עשרות שנים בהם מוזיקה מזרחית אמיתית הייתה ידועה ליודעי ח"ן בלבד, אך בעשור האחרון אנו צופים בהתעוררות מוזיקלית אדירה בתחום הפיוט.
אחד מהאחראים הראשיים למהפך הגדול הזה בו אנו יכולים לראות בשוויון נפש את גדולי האמנים בישראל מבצעים פיוטים עתיקים בשמחה ובהתלהבות, הוא דווקא איש שבדרך כלל ניצב מאחורי הקלעים או בירכתי הבמה - נגן הגיטרות והסאז - אליהו דגמי.
[embed]
דגמי שהקים לפני כ-18 שנה את להקת הלווים המיתולוגית שהקליטה אלבום אחד (ועוד אחד עם הזמר משה לוי שנגנז מסיבות משפטיות) היה לאחת ההשפעות הגדולות ביותר על אמני ישראל שנחשפו לראשונה לפיוטים. מדובר באהוד בנאי, ברי סחרוף ועוד שהביצועים המרהיבים של דגמי והלווים היו הפתח שלהם לעולם הקסום של הפיוט המזרחי.
מאז הספיק דגמי לנגן עם מיטב המוזיקאים בישראל ובמיטב ההפקות כשהוא מותיר את חותמו הייחודי בכל מקום. נגינת הגיטרות החשמליות שלו ייחודית והוא משלב בה טכניקות מזרחיות מגוונות שיוצרות סאונד חדשני ומנגד הוא לא מהסס לבצע עם הסאז מוזיקת רוק תוססת.
בתור חובב מושבע של להקת הלווים נמלאתי אושר לגלות שדגמי מוציא אלבום חדש - 'אליהו'. תמונת השער של האלבום מעבירה באופן מושלם את דמותו של דגמי שמורכבת בחציה מנגן גיטרה חשמלית מעולה ובחציה השני נגן סאז מזרחי מצוין לא פחות.
[embed]https://www.youtube.com/watch?v=jggBFYQoA8A[/embed]
באלבום החדש מארח דגמי לשירה את הזמיר שי צברי שמבצע יחד איתו כמה מהשירים באלבום. כדרכו של דגמי גם באלבום הזה הוא מבצע כמה יצירות אינסטרומנטליות שלו וגם עושה אדפטציה - התאמה ליצירות מהעולם המזרחי אותן הוא לוקח בחן רב לתוך עולם הרוק שמוכר לנו יותר.
סגנונו הייחודי של דגמי הופך את האלבום החדש שלו למרתק וכיפי להאזנה. על אף המורכבות המוזיקלית שלא תמיד פשוטה, מצליח דגמי לשמור על אלבום מלודי ונעים להאזנה גם לכאלה שאינם מוזיקאים מקצועיים.
האלבום מהווה המשך לאלבום הראשון של להקת הלווים ואליהו מבצע בו מחדש 2 רצועות מתוך האלבום ההוא. האחד אינסטרומנטלי ('אב') ואת הלהיט 'ישב רוחו' תפילת הגשם המסורתית שזוכה לטיפול ייחודי עם הגיטרות של דגמי.
"עפתי" מהביצוע של דגמי ל'קישר בר' בלחנו של המוזיקאי האמריקאי-ארמני, ארא דינג'קאן. המלודיה המרתקת של הקטע האינסטרומנטלי הזה מרגשת אותי כל פעם מחדש. אליהו הצליח לשלב בתוך הלחן הביצוע "המזרחי" מוטיבים של מוזיקת טוויסט מערבית ויצר יחד צליל ייחודי שניתן לשמוע רק אצלו.
אם אחזור לנושא הבחירה בין מזרחי למערבי, האלבום של דגמי הוא דוגמא מצוינת לאיך שמוזיקה יכולה להיות גם מזרחית וגם מערבית וגם מקסימה במיוחד. דגמי לוקח מהמזרחיות האמיתית את התבלינים הייחודיים שלה, את רבעי הטונים ואת המקצבים המקסימים ומהמערביות את ההרמוניות המערביות ואת הכלים האלקטרוניים וביחד מבשל לנו אלבום שהוא חובה לכל חובב מוזיקה איכותית באשר הוא. מומלץ בחום רב מאד!
[embed]