כשהכפפה מתאימה ליד פעמיים ברצף - ביקורת אלבום

מבקר המוזיקה, נתנאל לייפר, מתלהב מהאלבום השני בסדרת ניגוני חב"ד - צמאה 2 של המפיק המוזיקלי נאור כרמי בהשתתפות מיטב האמנים במוזיקה הישראלית והיהודית

חדשות כיפה נתנאל לייפר, כיפה 18/10/15 01:11 ה בחשון התשעו

כשהכפפה מתאימה ליד פעמיים ברצף - ביקורת אלבום
יחצ, צילום: יחצ

מי שעוקב אחריי יודע שאני מת על אלבומי "אול סטאר" בהם משתתפים כוכבים רבים כשכל אחד מבצע שיר אחד. יש משהו במגוון אמנים שונים שהופך את האזנה להרבה יותר מעניינת ומסקרנת כשאני לפעמים אף בוחר שלא להסתכל בחוברת ולנסות לזהות לבד את האמנים השונים.

אלופי הפקות האול סטארס במוזיקה היהודית הם דווקא החב"דניקים ביניהם ניתן למנות את צמד המפיקים המצוין, אורן צור ונדב בכר וכוכב הביקורת הנוכחית, נאור כרמי, שמצליח להביא להפקות האחרונות שלו באמת את מיטב האמנים במוזיקה היהודית והישראלית.

מי שהתלהב כמוני מהאלבום הראשון בסדרה 'צמאה', אלבום שזכה בסיכום השנה שלי בתואר המחייב 'אלבום השנה', לא הופתע גם מהאלבום השני והאיכותי שיצא תחת השם המקורי והמפתיע (כן כן...) 'צמאה 2'. נאור כרמי המצוין שוב מספק את הסחורה ביג טיים ולהצליח לסרוג כפפה פעמיים ברצף בול במידה הנכונה זו בהחלט לא מלאכה פשוטה.

[embed]

]

האלבום שהוקדש הפעם לשיריו של האדמו"ר הזקן מחבר ספר התניא מכיל ניגונים בני 200 שנה (או לפחות מהעידן שטרם היו בו הקלטות אולפניות או בכלל...) בביצוע מיטב האמנים ובעיבודים מודרניים שלא מהססים לקחת את הניגונים העתיקים לעולם הרוקנרול. כרמי שמנגן על הבס והטנבור (כלי מיתר דמוי כינור) וצוות הנגנים המוכשר לא היסס לתת לניגונים העתיקים את מגע הגיטרה החשמלית והתיפוף הסוער והתוצאה בדומה לאלבום הראשון מענגת במיוחד.

באלבום ניתן לפגוש את רמי קליינשטיין שלאחרונה חיזק את זיקתו ליהדות, את הזמיר הבלתי נלאה דוד ד'אור, איש הבלוז הכנעני חובש הכיפה אהוד בנאי, "המאור הגדול" של המוזיקה היהודית המכהן כגשר שלה לקהל הישראלי - אביתר בנאי, ברי סחרוף שכרגיל לא מוותר על שום הפקה שנמצאת בעולם שבין המוזיקה היהודית והישראלית (עם חיזוק של שי צברי), נגן הג'אז המצוין (והזמר המשתפר מאד) דניאל זמיר, וכוכבי הזמר היהודי מקורי יונתן רזאל, ישי ריבו ונריה מויאל סולן להקת החתונות של כרמי - התזמורת העממית.

[embed]

]

הביצועים עצמם נעים בין מצוינים במיוחד (אביתר בנאי, דניאל זמיר ודוד ד'אור) לבין בינוניים פלוס בהם העיבודים והאווירה עושה את העבודה ומרימה את השיר למעלה. באופן כללי האלבום הזה ומרתק הרבה יותר כאלבום שלם מאשר כל שיר בפני עצמו. הצבעים הייחודיים שמביא איתו כל אמן תחת ההפקה שמצליחה עדיין להישמע אחידה ומדויקת יוצרים יחד תענוג מוזיקלי מומלץ במיוחד שמסביר אולי איך שרדו המנגינות 200 שנה.

אינני יודע כיצד חשים חב"דניקים מקוריים כשהגיטרה החשמלית של עמית יצחק המצוין מנסרת על שיריו של האדמו"ר הזקן אך אני שמח במיוחד שהשירים הנפלאים האלה הופכים לחומר שאפשר ואפילו כיף להשמיע ברדיו מבלי לדחוף לפינת ההיסטוריה. האלבום הקודם של הסדרה עדיין לא יצא מהמערכת שלי ונראה כי גם האלבום הזה נמצא בדרכו הבטוחה לרשימת האלבומים שיישארו איתי לעוד תקופה ארוכה.

[embed]

]