שלוש כתובות בתל אחד:

הנוסעים בכביש הישן לירושלים-רמלה-צומת נחשון, אינן יכולים להתעלם מתל גזר הסמוך ליישוב כרמי יוסף. תאמינו או לא, למקום קשר חזק עם שושלת החשמונאים ופועלם באיזור.

איך מגיעים ?

לתל גזר נגיע דרך כביש מס' 1. במחלף לטרון נפנה דרומה לכיוון צומת מסמיה. נחלוף על פני נווה שלום, קיבוץ נחשון ומושב בקוע. בצומת נחשון נפנה שמאלה לכיוון רמלה ונכנס אל היישוב כרמי יוסף. נעבור את שער הכניסה ליישוב, נפנה בכיכר שמאלה ומשם נגיע אל דרך עפר טובה. בשער הברזל נפנה שוב שמאלה עד שנגיע למרגלות התל.

על המסלול:

תל גזר ידוע לנו מכתובות ותעודות קדומות למדי. מיקומו ותכונותיו לא אפשרו לפסוח עליו במסעות מלחמה שעברו בארץ ישראל.
מיקומו – סמוך לדרך הים שעלתה ממצרים לסוריה לאורך החוף.
תכונותיו – תל גבוה מסביבתו, בעל מקורות מים קרובים ואדמות פוריות.
כעיר גזר ישבה בנקודת מפגש בין ההר לשפלה והושפעה משלטת אדוני הר ואדוני המישור גם יחד.בתנ"ך מוזכרת גזר במלחמת הכיבוש של יהושע (פרק י'), מלכה – חורם הובס בקרב .
למרות הכתוב בספר יהושע, ספר שופטים מספר לנו על בני אפרים שלא הורישו את גזר (שופטים א', כ"ט). שלמה המלך מקבל את גזר כמתנת נדוניה מפרעה מלך מצרים לאחר שהאחרון כובש אותה מיושביה. מתקופה זו נמצא בגזר לוח ובו רשומים חודשי השנה והמלאכות החקלאיות המתאימות לכל חודש. הארכיאולוגים שערו שאולי זהו תרגיל כתיבה לתלמיד.
שמעון התרסי הלא הוא שמעון בן מתתיהו החשמונאי כובש את גזר ומבצר אותה (מכבים א', י"ד). כאן גם מתחיל את שלטונו בנו יוחנן הורקנוס לאחר שאביו שמעון נרצח על ידי חתנו, תלמי בן חבובו, במצודת הדוק מעל יריחו. באחד משערי העיר נמצאה כתובת מעניינת: "יעלה נא האש בארמונו של שמעון". כתובת זו מלמדת אותנו על יחסו של הכותב לשמעון ולשושלת החשמונאית. עוד כתובת מאותה תקופה נמצאת במרחק מה מגזר. על אבנים ספורות חקוקות המילים "תחום גזר" המהווה אולי תיחום של אחוזה מאותה תקופה.

נעלה לתל דרך מחנה המשלחת שחפרה כאן בשנים הראשונות של המאה ה-20, מן הקצה המערבי קבר שייח' וממנו תצפית לשפלה, ללוד ורמלה. לפי תושבי הכפר אבו שושה ששכן כאן עד למלחמת העצמאות, זהו קברו של מוחמד אל גאזירד. אולי בשמו נשתמר השם – גזר
מן התל נרד אל החומה והביצורים מתקופת האבות. מומלץ להיכנס להיכנס למפעל המים של העיר. יורדים במדרגות בזהירות ובאמצעות פנס ניתן להיכנס לאורך המנהרה. בדומה לירושלים, מגידו וחצור- גם כאן ביצרו תושבי העיר את עירם וחצבו מנהרה כדי להגיע אל מקור המים בצורה נסתרת ובטוחה. למגיעים עד סוף המנהרה מחכה הפתעה - אין מים! אבל המאמץ - בהחלט שווה!
בהמשך החומה שער מתקופתו של שלמה. יגאל ידין שחפר במגידו וחצור הכיר את מבנה השער הזה. החופר הבריטי מקאליסטר שחפר כאן ב-1904, גילה כאן את הכתובת בגנות ארמונו של שמעון ולכן חשב בטעות שזהו ביתו של שמעון. ידין, על פי חפירה בספרים בלבד הבין שזהו שער קדום יותר.
מן השער נעלה לאוכף המצבות. עשר המצבות הפרוסות כאן הם מתקופת האבות ואף קודם לכן. הם שמשו כנראה לפולחן, כדים ובתוכם תינוקות מלמדים שאולי מצבות אלו שימשו לדברים נוראיים יותר.

נסיים בתצפית צפונה לקיבוץ גזר. ב-1869 רכש מומר יהודי בשם ברגהיים אדמות מערביי הכפר אבו שושה שישב על תל גזר. באדמות אלו ביקש להקים חווה חקלאית ליהודים שיסכימו הלמיר את דתם. ברגהיים נרצח על ידי ערביי הסביבה והמבנים שבה ננטשו ונהרסו. חלק מן האדמות נקנו על ידי אגודת "המקבים הקדמונים", אגודה מלונדון שראו בעיני רוחם ישוב יהודי ליד מודיעין. הקדומה. הנסיונות ליישב את האזור עלו בתוהו ורק בשנות הארבעים של המאה ה-20 עלתה לכאן קבוצת גזר. התל והכפר אבו שושה חלשו על הדרך טעל הקיבוץ. חשיבות הקיבוץ היתה לעין ערוך במלחמת העצמאות מכיווון שהשיירות עברו דרך הקיבוץ בדרך אל ירושלים. במלחמת העצמאות נכבש הקיבוץ על ידי הלגיון הירדני ו-28 מבחוריו נפלו בקרב. הפצועים והנותרים נלקחו בשבי ועוד באותו היום צה"ל כבש את גזר מחדש.
מנהרת המים, התצפית המרהיבה וספורי החשמונאים עושים את תל גזר למקום מיוחד שכדאי לבקר בו.