מתוסכלת כי לכולם יש פייסבוק ורק לי אין!

הרבה גדולה ואמת יש בשאלה שלך.
אני באמת מנסה לחשוב על מה טוב בפייסבוק וכמה ניחוח של עבודת ה' יכול לנדוף ממנו ולא ממש בא לי רעיון עכשיו.
אז נכון שכמעט כל העולם נמצא שם, וכל אחד תוקע את התמונה הכי שמחה שלו כדי שגם זי'נג בהונג קונג יראה איזה חיוך מליון דולר מתנוצץ לו מבין השיניים, אבל אם נחשוב על זה, הפייסבוק הוא אחד מהתופעות היותר מטומטמות שקמו לנו בשנים האחרונות.
הצורך המלאכותי הזה לצעוק בקול:
'הלו אנשים, תראו אותי, אני מזה מקובל/ת, יש לנו המון חברים וידידים וידידות וכולם אוהבים אותי ודואגים לי ואני בעיניינים'. מצחיק אבל עצוב.
פעם אנשים קמו בבוקר ושאלו איך הם יכולים להתחבר יותר לאמת שלהם
היום הם שואלים איך הם יכולים לעלות בקודש: לעבור את גבול ה100 חברים ועל זה אמרו חז"ל:
'כל המוסיף מוסיפים לו מן השמיים'.
וזה נוטע בנו תחושות של זיוף, ורצון לצרוך כל פעם מחדש את מנת הצומי והחיזוקים החיוביים מהסביבה שלנו.
ואם לבן ככה, אז לבת הסיפור הרבה יותר מסובך, אלא אם ממש עושה לה את זה, הידיעה שברגע זה ממש, יושבים כמה נערים בגיל ההתבגרות ובוחנים את התמונה שלה.
הם כבר יעדכנו אותה אם היא עברה את הסף או לא. כן, מגעיל כמו שזה נשמע.
רק מה, קשה ללכת כנגד הזרם. לשחות. לא להיות דג מת.
ויודעת מה? גם לרחל אמנו היה קשה למסור את הסימנים ללאה, כדי שהיא תיקח את יעקב.
אבל איך זה ניגמר.
ב'מנעי קולך מבכי'. מתי שהיינו צריכים לשרוף את השמיים, היחידה שיכלה לעשות משהו, להבקיע את החומות של הבית דין של מעלה, הייתה מאמא רוחל.
כי היא גם הלכה כנגד כולם. עם האמת שלה.
אם עכשיו תקראי את מה שכתבתי ותביני בשכל שזה נכון, אבל עדיין תחושי אואטסיידרית, לא נראה לי שתוכלי להחזיק הרבה זמן בלי הפייס.
זה טבעו של אדם, שהוא רוצה תמיד להתאים עצמו לחברה בטח בת בגיל שלך. נורמלי לחלוטין.
אבל אם תחשבי גבוה יותר תביני שיש כאן בחינה של קידוש ה' שרק את יכולה לעשות.
שהרי כמה בנות יש לו לקב"ה שכל כך רצו גם להיכנס למשחק הזה, גם להיות בפנים ובגלל כל הגועל נפש שעולה מסביב פשוט וויתרו?
ואם אני אגיד לך שבגלל הניסיון שלך שעמדת בו, ניסיון שלכאורה נראה כדבר קטן, כולה לא נכנסת לפייס, בגלל זה הרבה דברים קרו שם בשמיים ומידת הדין נשתתקה לעוד כמה חודשים כן, בגלל מישהי אחת שהחליטה להקריב, לעשות משהו אמיתי למען העם שלה, אם תחשבי על זה בצורה כזו, נראה לי שזה קצת יקל על העיניינים.
היום זה פייס, מחר זה חרם כיתתי על בת שאת חושבת שעשו לה עוול, ועוד שבוע זה יהי'ה לבוש קצר בטיול השנתי לאילת.
אין מה לעשות, הניסיונות לא הולכים להשתנות.
מה כן יכול להשתנות?
המבט שלך. תפיסת העולם שלך. הידיעה בלב שאת הולכת לצאת הרבה יותר חזקה מכל ניסיון כזה, מכל אתגר כזה, לחזק את האמת הפנימית שלך. לא להשבר!!!
אז הפסדת 'מחמאה' מאיזה מטומטם שראה את התמונה שלך
אבל הרווחת כלים ואישיות גדולה! בדיוק מהזן שכל כך חסר לנו כאן בתקופה האחרונה.

בהצלחה!

אבינועם
avinoam811@gmail.com