שאלה
בלב שלם אני יכולה להעיד על עצמי כי אף פעם לא קינאתי ממש באחרים.תמיד שאפתי אבל לא קינאתי , אך לאחרונה אני מוצאת את עצמי ממש מקנא בלב כואב כאשר אני שומעת על מכרה שמתחתנת או יולדת , אני יודעת שזה בגלל שאני כבר בת 35 ובעיקר לאור העובדה כי עמדתי להתחתן עם מי שחשבתי והאמנתי שהוא חצי נשמתי ואז הוא החליט לבטל, אבל מאז כל שמועה משמחת של אחרות ליבי ממש מתכווץ , אומנם אני מיד אומרת לעצמי כי גם לה מגיע והיא בנאדם טוב וכו'- אבל זה לא עוזר - מה עושים?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך!
אכן – את עוברת תקופה מאד מאד קשה, ולא יהיה הוגן מצידי לומר לך בתנועת ביטול "מה הבעיה – תפסיקי לקנאות". ומצד שני – ברור שהמשבר עם הבחור ששבר את הקשר אתך הוא "הטריגר" לשינוי. תשובתי תעסוק בשני מישורים שונים – טיפול במשבר מצד אחד, ודיון בנושא הקנאה מצד שני.
לגבי ביטול הקשר עם הבחור – לדעתי עליך לראות את עצמך ב"זמן של אבל" עם כל ההגדרות: הלם, קשיי התמודדות, עצבות, כעס, התגברות וכו´. יש מימד של אבל גם בחלומות שנגנזו – במיוחד חלומות "ממשיים" כמו שהיו לך. ולכן עליך לקבל שהמהלך שאת עוברת הוא טבעי, נורמלי וצפוי. וצפוי גם – שתתאוששי ותמשיכי לבנות את חייך הלאה. תהליך אבלות מלווה גםבמשבר בתחום האמונה, המידות וכדומה. כל אחד מתמודד עם משברים בצורה אחרת – ולכל אחד הדרך לצאת מהמשבר. אצלך זה בא לידי ביטוי בקנאה "בלתי נשלטת" , אבל אצל אחרים ניתן לראות שאלות על דרכו של ה´ בעולם, וכו´. ולכן – עליך ללמוד, להתחזק, לומר תהלים , ולהאמין שתתגברי על כל הקשיים בע"ה.
לגבי הקנאה ספציפית. אני מצרפת בקצרה כמה מקורות העוסקים בקנאה, ועד כמה היא הרסנית לגוף, לנפש, לעולם הזה ולעולם הבא. המקור הידוע ביותר הוא במסכת אבות: "הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם".
האברבנאל מרחיב מאד על שלושת "הרעות" האלו, ומדגיש כמה הם מזיקים לאדם בכל התחומים, במיוחד בגלל המימד הדמיוני והלא-מציאותי שלהם. לסיכום הוא אומר:
ולכן ראוי לאדם שלא יעשה עיקר מהם כי אם מן התורה שעץ חיים היא למחזיקים בה מה שאין כן אלו הדמיונות שהם מוציאין האדם מן העולם וממהרים את קצו וגם כיון לומר שיוציאו את האדם מן העולם הבא והוא רע ומר שבעבור שלשה דמיונות שאין בהם ממשיאבד האדם שלימותו האחרון. (נחלת אבות, אברבנאל על פרקי אבות, עמ´ רסח – רע).
במאבק המעשי מול הקנאה, טוב להיעזר באבן עזרא בפירושו לפסוק "לא תחמוד", ואני מביאה רק את סוף דבריו (כדאי כמובן לקרוא הכל – ההדגשות שלי):
ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה´... ובעברו זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבולותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו." (ראב"ע)
הא"ע מדגיש עד כמה הקנאה לא עניינית, ובעצם מהווה סתירה יסודית באמונה בה´. מי שמאמין באמת בה´, "סומך עליו" שיודע לנהל את עולמו כראוי, והוא מחלק נכון את הכל, כולל ילדים, בעל וכו´.
ולכן הקנאה שאת חשה היא במידה מסוימת כעס ו"טרוניה" חלילה כלפי ה´ על כך "שהפקיר" אותך ונתן לאחרות מה שלא נתן לך. וכדי להתגבר על הקנאה – יש לעבוד על אמונה בה´, להתחזק בידיעה שהוא "לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים".
בהצלחה!
נעמי, חברים מקשיבים