למה להכיר תודה לקב"ה?

שלום שואל יקר!
טוב לראות כי אתה ער לתחושות שלך, ומבקש לברר את הקשיים שעולים לך.
אצטט לך משיר, שאתה בוודאי מכיר:
"תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת.
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם" (עוזי חיטמן)

אשאל אותך, מי נתן לנו את החושים ואת הטוב, ומי ברא את העולם כפי שהוא בנוי? והרי טוב לך בו! האם יש משהו מובן מאליו? האם יש משהו שהיה מתקיים רצה ה' שיתהווה ויברא?
הקב"ה בחר לברוא את העולם כפי שהוא, ואתה שמח בו. יחד עם זאת, זה לא אומר שאיננו צריכים להודות על הטוב שכבר קיים; ממש כפי שעלינו להודות להורינו על דברים טובים רבים שהם הביאו לעולם לפני שנולדנו. לכל דבר יש מקור, וטוב לשאול מאיפה ואיך הגיע כל דבר. לאחר שאנו מבינים מאיפה יש לנו את כל הטוב המקיף אותנו, טבעי שנודה ונכיר טובה.
מלבד זאת, אנחנו יכולים להסתכל סביבנו ולראות כמה בעיות, צרות וקשיים קיימים אצל אנשים אחרים, וכך להבין כי המצב הטוב שלנו אינו דבר המובן מאליו. למשל, אצל רבים מגיע גיל מסוים שבו לא רוצים שיהיה משהו חדש; למה? כי רוב החדשות הן בשורות רעות, ורוב השינויים שמתרחשים בגוף הם הידרדות...
קל לנו להעריך דברים ולהבין כמה הם חשובים עבורנו – כאשר אנחנו נתקלים במציאות שבה הם לא קיימים, כלומר הם חסרים וכואב שהם חסרים. אם יש לך משהו שמיטיב איתך, אתה צריך להעריך אותו בגלל שהוא מיטיב איתך, ולא כי הוא לא היה קודם; נכון? היד היא טובה, למרות שהיא הייתה שם כל הזמן. אם אתה רוצה להרגיש כמה משהו או מישהו חשובים לך – דמיין מצב שבו איבדת אותו.
החשיבות של דברים וערכם, נובעים מכך שהם תורמים לנו מעצם קיומם; השאלה אותה אנו שואלים היא – האם הדבר הזה מיטיב לי או לא. אם משהו עושה לנו טוב, עלינו להכיר בכך, ולהודות עליו. לא משנה האם הדבר הזה חדש לנו או ישן – החשיבות שלו נובעת רק מהעובדה שהוא תורם לנו, ולא מכך שהוא חדש לנו. המוקד הוא בטוב שאנחנו מקבלים, ולא במקור שלו (כמובן שההכרה במקור תעורר רצון להודות, אבל זו תוצאה של הטוב. קבלת הטוב היא העיקר, וההודיה מגיעה בשלב השני). לא חשוב למה ומי הביא לנו את הטוב – העובדה שקיבלנו את הטוב היא זו שמטילה עלינו את החובה המוסרית להכיר טובה ולהודות.

נפסע צעד נוסף. כאשר הקב"ה ברא את האדם הראשון, הוא לא נועד למות, ולא היו צריכות להיות לו צרות.
המוות והסבל הגיעו לעולם בעקבות החטא שנחטא. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). והאדם אכל, ואכילה זו הביאה את המוות לעולם. אומרים רבים מרבותינו כי לאחר בגאולה יתוקן העולם והמיתה תחלוף מעל פני האדמה. כלומר, הקב"ה לא רצה להביא את הצרות והכאבים לעולם, ומעשי האדם הם שהביאו אותם לכאן. כך שאנו מבינים כי הקב"ה לא מעוניין להביא לנו את הצרות, אך כיום טבע העולם הוא כזה, ואת המציאות הזאת אנו שואפים לתקן במעשינו.
כמובן שה' הוא טוב וצריך לשאול מפני מה הוא מביא עלינו גם צרות ודברים שאינם טובים, אך אין זה אומר שאנחנו לא צריכים להעריך את הטוב שהוא כן מביא לנו. מלבד זאת, מקור הרע במציאות הוא בחטא האדם, אותו אנחנו מתאמצים לתקן, והקב"ה באמת היה "מעדיף" שלא לגרום לנו צרות או כאב...

מקווה שהועלתי
חננאל
Hananel8@gmail.com