טהרת הברית - לבנים בלבד

שלום לך ידידי היקר,
אני מתנצל מאוד על האיחור הגדול (בלשון המעטה) לשליחת התשובה.
שאלתך קשורה לנושא כל כך חשוב ומשמעותי שטוב עשית שכתבת לנו. הרצון שלך לבירור ולשיפור הוא אות של אחריות בנושא לא פשוט, ובאמת, כל הכבוד לך.
ביקשת תשובה מפורטת לשל שאלה ושאלה, ואנסה לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.

1. אתה שואל מהי התשובה על פגם הברית ואיך לדעת שהיא בידך. אני מבין מזה שאינך מבקש דרכים ועצות כדי להצליח בשמירת טהרת הברית, אלא מה היא במהות התשובה ולמה שואפים להגיע בסופו של דבר. אם אין זו כוונתך, ואתה כן מחפש עצות ותחבולות, תוכל לעיין בתשובות הרבות שמופיעות באתר על הנושא הזה. כמו כן אני לא יודע מה הגיל שלך ואיפה אתה "עומד" לגבי שמירת הברית, אבל אני מקווה שהדברים יהיו מתאימים לך. כמובן שאתה גם מוזמן לכתוב שוב אלינו.
דע קודם כל, שזה שאתה מחפש את מהות הדברים והעומק שלהם, זה סימן שנפשך באמת שואפת לטוב ולקדושה. אתה לא מסתפק ב"יציאה מידי חובה", כמו שכתבת, ויישר כוח לך על זה. אתה תראה בהמשך התשובה, שעצם זה הוא חלק גדול של התשובה ושל ההכרה בה. וכדי להבין מהי התשובה על חטא מסוים צריך להבין מה נתקלקל וכך נדע מה ואיך לתקן.

א. אני לא אוהב להשתמש במילים שליליות, אבל בוא נוריד את הכפפות: מי שחטא בחטא זה פגע לכאורה בטהרתו וקדושתו. בטח קראת או שמעת, שנשמת האדם נשארת בטהרתה, לא משנה מה, ושדברי תורה לא מקבלים טומאה ועוד כאלה עידודים (נכונים!). אבל אני בעצמי שאלתי את עצמי: "אבל רגע, כל זה טוב ויפה, אבל תכל'ס אני לא רוצה לשחק משחקים: עכשיו חטאתי – מה, שום דבר לא קרה? אני לא צריך להכיר בנפילה שקרתה?" מרוב שרוצים לעודד, לפעמים מפספסים נקודות חשובות, ומסגנון השאלה שלך, אני מבין שאתה מחפש תשובה יסודית משהו.
אז כן, ברור שאם חטאתי, אז כנראה שהקשר שלי לתורה ולאמונה ובעצם – לה', אינו מספיק חזק. זה לא אסון עולמי, כל החיים שלנו אנחנו בניסיון לחיות על-פי התורה וללכת בדרך ה'. ואף אחד לא אמר שזה קל. אבל מצד שני, ונתייחס לזה בשאלה השלישית שלך, יש בחטא הזה תחושה חזקה של ירידה ושל התרחקות מתורה ומקדושה. אז לכן דבר ראשון, התשובה על פגם הברית היא בריבוי לימוד תורה, אמונה ומוסר. להשתפר, להשתפר ועוד להשתפר.

ב. כל חטא הוא בעצם סטייה מהדרך שמובילה אל המטרה שה' קבע לנו בחיים. מכאן הביטוי "להחטיא" את המטרה. ולגבי פגם הברית זה עוד יותר נכון. הרב וולבה זצ"ל מסביר שעיקר הקלקול בחטא זה הוא בכך שמחליפים את המטרה הראויה של היצר למטרה שאינה ראויה. אנחנו נתייחס לזה יותר בהמשך. בינתיים נאמר רק שהיצר הזה נועד אך ורק לשמש לזולת ולא לעצמנו. הוא יצר "טוב" בעצמותו: יצר של נתינה, של יצירה, של בריאה – של אהבה. רק שאם האדם טועה ומשתמש ביצר הזה להנאת עצמו, הוא הפך את כל הייעוד של היצר הזה וגם הפך אותו ממילא ליצר "רע". לכן קוראים לחטא הזה "השחתת" זרע: דבר שהיה אמור רק לבנות הפך לכלי של קלקול ושל בזבוז.
לכן, התשובה תהיה בהשקעת הכוח שלנו בנתינה, בכל מעשה שהוא בעצם מופנה לטובת הזולת. עד שנשתמש ביצר המיני כפי שראוי, נשתדל להראות שאנחנו מבינים שה' שלח אותנו לעולם הזה כדי להיטיב לו ולמי שחי בו.
ובתחום של העזרה לזולת, אין סוף לאפשרויות. עזרה לנזקקים, לקשישים, לתושבי שדרות, לחבר שקשה לו בבית ספר, ואפילו בבית. העיקר לחשוב תמיד על מה אני יכול לעשות טוב לאחרים.
זה אחד מהמרכיבים של התשובה על פגם הברית. שאלת איך אני יודע שהשגתי את זה? כשתקיים את זה ותעסוק בפעילות של נתינה וזה יהיה ברצון ובאהבה, סימן הוא שהפנמת את הנקודה ושתיקנת את אשר קלקלת. כדי להגיע לזה, טוב מאוד כמובן לקרוא דברים בנושא החסד וכו'.

ג. חז"ל כבר אמרו לנו שאם אדם עומד באותה מציאות ובאותן הנסיבות בהן הוא היה כשחטא, והפעם הזאת, הוא מתגבר על יצרו ואינו חוטא – זו היא התשובה השלמה. ולא צריך להרבות במילים כדי להסביר שהנסיבות בהן עלול אדם לחטוא בחטא הזה חוזרות על עצמן בוא נגיד מדי יום. אז כן, כל יום הוא הצלחה בתשובה על פגם הברית!

2. ברור שה' "מרוצה" יותר כששומרים מצוותיו. אבל חובה לדעת תמיד, שהוא מתייחס אלינו בכל מצב כבנים שלו, כמו שכתוב: "בנים אתם לה' א-לוהיכם". גם אם בן עשה מעשה שלא היה כל-כך לרצון האבא שלו ואפילו ממש לא כפי הרצון שלו, עדיין ברור שבחיים האבא לא ישנא אותו ושהוא לא ידחק אותו בגלל זה. לא רק זה, הוא רק יחכה בכיליון עיניים לראות שהנה הילד תיקן את עצמו וחזר לדרך שהוא ראה כטובה בשבילו.
כה גם לגבי השאלה שלך. ברור שהיחס של ה' משתנה אם חטאתי. הרי אני בעצמי השתניתי. אבל זה לא שינוי שלילי, להיפך. ה' מעמיד אותנו בניסיון רק אם אנחנו מסוגלים לעמוד בו, כי הוא רק רוצה שנשתפר ונעלה מעלה מעלה בקדושה ובשלמות. כלומר, שכל ניסיון בא כדי לקרב אותנו יותר אל ה'. ואם לא עומדים מהפעם הראשונה בניסיון, אין רע, אנחנו בתחילת הדרך, וה' לוקח את זה בחשבון. מי כמוהו יודע יותר למחשבותינו ולמצבנו הפנימי. הוא זה שברא אותנו, הוא לא יבין לליבנו?! ה' רוצה לראות מהי מדרגתנו, איפה אנחנו עומדים. הוא הבעל-הבית פה והוא משגיח על עבודת הפועלים. אז הוא בוחן אותנו ושולח ניסיונות. כמובן שהוא ישמח יותר אם הוא יראה שעומדים בהצלחה במבחן. אבל עצם ההתמודדות שלנו והרצון שלנו להצליח – זה משמח אותו. הוא רואה שבריותיו בדרך הנכונה, שהם רק מייחלים להתקרב אליו. השאלה שלך אלינו, היא בעצמה הוכחה שאתה שואף לטהרה. זה חלק גדול מאוד של התשובה על החטא הזה.
מה שכתבתי נכון לגבי כל חטא. אבל לגבי פגם הברית יש עוד שתי נקודות רלוונטיות. 1: אמרנו כבר שהיצר הזה הוא יצר של בניין ושל בריאה. ואכן, ה' שלח את כל אחד ואחד מאיתנו לעולם הזה כנראה כדי למלא יעוד ומטרה המיוחדים לכל אחד ואחד. ואם כוח הבנייה הגדול ביותר הוא היצר הזה, אז מסתבר שאם נופלים וחוטאים בפגם הברית, אז ממש סטינו מהמסלול שעליו ה' הנחית אותנו, יותר מאשר בהשחתת כל כוח אחר שה' נתן לנו. זו סתירה רצינית עם "התוכניות" של ה' כביכול. אבל ה' יודע כמה חשוב לנו לקיים את מה שלשמו הוא ברא אותנו ולכן הוא מתחשב גם בנקודה השנייה שרציתי לציין, והיא 2.הקושי. מדובר ביצר חזק ביותר שיש באדם, אולי החזק ביותר. ה' יודע את זה טוב והוא מרחם על כל מי שעצוב על כך שנפל ושרק מתחנן לתקן ולחזור בתשובה.

3. התחושה שמלווה את הכישלון בחטא הזה חזקה, קודם כל כי זה...כישלון! אנחנו מאוד רוצים לשמור על טהרתנו, וכשמשהו חשוב מאוד בעינינו, אז ברור שאם מאבדים אותו, התחושה היא קשה יותר. אבל יותר לעומק, העובדה שמדובר בכניעה ליצרא דעריות משדרת לנו תחושה שלא רק שלא ניצלנו מעבירה, אבל זאת גם היתה עבירה נבזית, ירודה, מתועבת וכו'. אדם מנסה להיות טוב וקרוב לה', והנה, הוא כביכול נכנע ליצרים הנמוכים והשפלים ביותר. בן תורה רוצה להיות כולו רק טוב והוא מסתכל על עצמו וחושב פתאום: "איפה השאיפות ואיפה המחשבות! הככזה אני?!". רואים את עצמנו מלאים במחשבות פסולות ושקועים במדרגה שפלה וברור שזה מעמיד אותנו מול סתירות קשות. אבל כנ"ל, זה מוטעה. שום דבר לא ימחק את השאיפה שלנו להתקדש ולהיות בני ה', טהורים וקדושים! גם התפיסה ששולט בנו יצר רע היא מוטעית. כנ"ל גם-כן: הימצאותו של היצר הזה בתוכנו היא בסדר גמור, היצר הזה הוא טוב, רק יש לדעת מה ייעודו וחלילה לא להפוך אותו לרע.
בנוסף, הואיל והשמירה על טהרת הברית דורשת מאמצים אדירים של שליטה על עצמנו, אז האדם שנכשל רואה במעשה דבר רע ביותר, שהרי הוא אפילו לא מסוגל לשלוט על מעשיו, על הגוף שלו!
גם הידיעה שכל כישלון מקשה לכאורה על ההתקדמות שלנו בהתמודדות מעניקה תחושה עוד יותר חזקה על כל פעם שנופלים, יותר מאשר בעוונות אחרים.
עוד נקודה שיכולה להסביר את התחושה הקשה עם החטא הזה: הבדידות, ולה שתי פנים. א': זו עבירה בסתר, ולכן אנחנו רואים את עצמנו לאחר הנפילה ככאלה שלא מספיק חשים בנוכחות ה' בכל מקום. ככאלה שלא מספיק יראים ממנו. ולכן יש תחושה חזקה שהמעשה רע יותר משאר העוונות. אבל כבר אמרנו שה' מרחם עלינו תמיד ויודע כמה קשה העמידה בניסיון. המשפט הזה נשמע פשוט ככה, אבל זה מאוד עמוק, זה קשור לכל הקשר של האדם עם ה'. ב': מי שחוטא בחטא זה חושב לעיתים קרובות שהוא בודד ושרק לו ההתמודדות היא כל-כך קשה. המועקה גדולה מאוד, כי הוא רואה במעשה הזה סימן שהוא יותר גרוע מחבריו. כמובן-בוודאי-בטח-פשוט שזה לא נכון. אין אף אחד שלא מתמודד עם זה. ואני חוזר וכותב: אף אחד! שלא יספרו סיפורים.

4. כן, החטא הזה עלול לשים את האדם מול תחושה של ייאוש. כמה סיבות לכך: כמו שאמרנו, האדם רואה אחרי הנפילה, בן אדם במצב שלילי מאוד, שכאילו כבול במחשבות אסורות ושחפץ בדברים פסולים (בלשון המעטה). הוא פתאום רואה את עצמו כל-כך רחוק ממה שהוא היה רוצה להיות, שהוא מתחיל להתייאש כי הוא סבור שזה יהיה גדול עליו לקום ולתקן את מצבו.
כידוע, לא מסלקים את פגם הברית במכה אחת. זו עבודה הדרגתית שבה יש הרבה התקדמויות ונסיגות. האדם רואה שהחטא הזה הוא כל כך חזק והוא לא מבין איך הוא ייחלץ מזה. צריך הרבה מאוד אמונה בעצמנו (ובה' כמובן) ולכן בנקל עלולים ליפול ברשת הייאוש.
אני מקווה שהדברים שכתבנו למעלה יעזרו לך להרחיק את הייאוש.

אני מקווה שעניתי כמו שרצית, תשובה תשובה, ושעזרתי לך.
אמנם כתבתי שכנראה שאתה לא מבקש עצות פרקטיות ובכל זאת אזכיר שני דברים בעניין.
א: מ-ל-ח-מ-ה! אני לא חסיד של המכתבים המבוהלים והסוערים לגבי פגם הברית, אבל אין, כאן צריך להכריז מלחמת חורמה ולא לתת שום אחיזה ולו קטנה לכל מה שעלול להכשיל אותנו. אל תתקרב לא לעיתונים, לא לאינטרנט בלי חסם, ברור שטלוויזיה לא באה בחשבון. תאמין לי, אני אדם מאוד פתוח, אבל לצערנו, היום אפילו בתוכנית ההכי תמימה יש דברים שאסור לראות ושבוודאי נחרתים בזיכרון. נרצה או לא נרצה. ואל נחשוב שראיית משהו לא צנוע שנייה אחת לא יישאר בראש שלנו. אם לא עכשיו, זה יחזור אולי אפילו שנים אחר כך, בחלום או בהקיץ. גם ברחוב, זה מאבק תמידי: לא להסתכל בפרסומות, להפנות את המבט. וכן, גם בבית כנסת ומחוצה לו. בקיצור, מלחמה!
ב: אפשר לכתוב ספרים שלמים על הדבר השני שאני רוצה להגיד לך, אבל אין כאן מקומו ויש המון חומר שתוכל למצוא. אסתפק במילה אחת: תפילה.

שלום לך ידידי היקר, ובהצלחה
מכל הלב איתך,
יהושע

אתה בוודאי מוזמן לחזור אליי בשמחה:
yehoshuagut@gmail.com