חברתי נאנסה. היכן עובר הגבול ?

בס"ד

שלום וברכה,

יישר כחך על שאת כל כך דואגת לחברה שלך!

אני רוצה להעיר תיקון אחד חשוב
העניין לא דחוף!
הוא כבד, רציני, משמעותי ודורש בהחלט טיפול.
אבל אם היא לא מראה סימני מצוקה נפשית, ואם לא נראה לך שהיא עומדת לאבד את עצמה לדעת, לחץ היא התגובה הפחות טובה.

מדוע הן פונות אלינו?
הן מרגישות שקרה להן דבר נורא, גדול מכפי יכולת ההכלה שלהן, גדול מכפי יכולת ההכלה האנושית בכלל.
החלק הראשון נכון, עשו בהן מעשה נורא, מאד!
ההמשך שגיאה גדולה, הן עדין מסוגלות לחיות, להתמודד ולשמוח- ממש כמונו.
יתרה מזאת, כאדם דתי אומר לך, שאם ה' העמיד אותה בפני שבר כזה, ודאי הוא גם טמן בה כח להירפא.
כאשר היא פונה אליך, היא בעצם שואלת באופן סמוי- "אני נורמאלית? גם אחרי שאת יודעת מה קרה?"

מהרגע שאת נלחצת, את נותנת אישור לפחדיה, גם את חברתך הטובה משדרת שזה דבר בלתי נתפס. מדוע הוריה ואחותה התכחשו, זה נח יותר מאשר להתמודד מול הנורא מכל.
איזה חשק יכול להיות לחברה אחר כך להיפתח או לשתף, האם הניחו לפתחה איזו שהיא תקווה?

והאמת היא שאפשר וצריך לבכות איתה ולהצטער איתה, מנגד- אסור שאפילו לרגע אחד זה יהווה אצלך נדבך חשוב באישיות שלה. היא אותה חברה כפי שהכרת אותה מקודם, רק צריכה אותך יותר.

לכן, יש כאן 3 שלבים:
1. חידוש האמון ביניכן
2. מתוך כך לשכנע אותה לקבל טיפול או ייעוץ, אפילו אנונימי
3. עשיית צדק

למרות שכאשר אנחנו כחברה מענישים את התוקף, אנחנו תומכים בנפגעת וזה חלק מתהליך הריפוי, החלק הזה רחוק ממך ולא בתחום אחריותך בכלל.
הדרך לשם ארוכה ורווית מחירים עבור החברה שלך והוא לא חייב להיות המשך ישיר ל 2 השלבים הראשונים. כאשר בעז"ה היא תרגיש בשילה לעמוד מול הגיס, היא כמובן תקבל מאתנו תמיכה ועזרה.

באופו מידי, את צריכה לגרום לה להבין שאת אוהבת אותה כ"כ, שמחה וגאה על האמון שקיבלת בכך שהיא העזה להפקיד בידיך סוד משמעותי כל כך. ואת רוצה להיות ראויה לאמון, ואת תהיי שם בשבילה, בגלל שאת מכירה אותה, את מאמינה בה ולא נבהלת כלל ממה שעבר עליה. היא תנצח והיא טובה והיא תהיה מאושרת וזה ברור לך לגמרי, הרי לא חשבת אחרת לפני שידעת זאת עליה.
נכון, תמיד צריך גם עין סמויה ופקוחה בכדי למנוע מצבים קיצוניים, אם את חושדת בפיקוח נפש, רוצי ליועצת או אף למשטרה במידת הצורך.

השלב השני יתפתח מהראשון.
אני מניח שהיא לא פלטה לך את הסיפור במקרה, היא מתחילה להתמודד. אם היא תראה שהיא יכולה להאמין באנשים, דרך זה את תוכלי להוביל אותה ללכת לקבל ייעוץ. תנסי לחשוב על דמות מתאימה דתית חינוכית או מקצועית ותעזרי לה להבין שכמו שאת מסוגלת להבין אותה ולקבל אותה, גם אחרים יכולים. ייקח לה זמן להתבשל, אל תלחצי אותה.

לסיום אני מעלה הסתייגות אחת עקרונית.
ייתכן ואמך צודקת והסיפור בדוי
הבאתי זאת רק בסוף, מכיוון שמי שבודה סיפור כ"כ קיצוני, בדרך כלל לא יהיה זה הסיפור הראשון שהיא ממציאה ואני נוטה לחשוב שהיית מעלה איזה הרהור או פקפוק.
שנית, ברור שהבחורה במצוקה, גם אם הסיפור בדוי. אמנם לפי סדר הדברים שהצעתי לך לפעול, יש לך זמן לברר את הדברים לעמקם ובנחת.

אם צריך עוד עזרה או ייעוץ, אני במייל:
eyfy156@gmail.com
ואם צריך טלפון, שלחי לי מייל ואשלח לך את המספר

יהי ה' בעזרך ותהני ממנו עצה ותושיה

אליהו