שאלה
לרב שרלו שלום רב,
מה שלומך?
אני וחבריי (מהישיבה) רצינו ללכת להצגה בתיאטרון והצעתי הייתה ללכת להצגה בשם "אוי אלוהם" שעלילתה היא- "אלה, פסיכולוגית כבת 40 ואם חד הורית, מקבלת שיחת טלפון מסתורית ממטופל חדש ונואש, המתעקש שתקבל אותו בדחיפות. המטופל מוכן למסור לה רק את האות הראשונה של שמו, והיא מסיקה שהוא בכיר בכוחות הביטחון. כשהוא מגיע, מסתבר שמדובר בלא אחר מאשר אלוהים. אלוהים בדיכאון עמוק, רוצה לשים קץ למפעל חייו. לאלה יש שעה אחת לשנות את דעתו ולהציל את העולם. במבט קומי נוקב, בוחן המחזה את דמותו של אלוהים על פי התנ"ך, ואת יחסיו ההפכפכים עם בני האדם. מחזה שנון, מרתק, מצחיק ומהנה" (מתוך אתר תיאטרון הקאמרי).
חבריי טענו שכאשר אדם או כל דבר אחר מציג את אלוהים זו כפירה משום "אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערוך אליו קדושתו". איני חושב כמותם מכמה סיבות-
1) הכוזרי מדבר על הביטויים המושאלים של בני האדם כלפי אלוהים כדבר לגיטימי כל עוד ידוע וברור שדימויים אלו הם השאלה בלבד ולא נסיון להמחשה. ההליכה להצגה היא מוך מחשבה של "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך".
2) אגב אם ציטטתי את שיר הכבוד כיצד יתכן אנו שרים "מחלפות ראשו כבימי בחורות, קווצותיו תלתלים שחורות" וכן דימויים רבים שאינם דימויים של מעשה כמו הלך והיכה אלא דימויים של מראה והמחשה? יתכן כי "לצורך" יש היתר לדבר? תפילה... שיר אמוני וכו...
3) ההליכה להצגה באה מתוך תמימות של למידה וראיה של זווית חדשה ולעורר את מחשבותיי כלפי ה' ולהעשיר את עולמי הפנימי (אני מתכוון לכך באמת!), כמובן שצפייה בהצגה תתבצע בעין ביקורתית ביודעי שאומנות משפיעה על הצד התת הכרתי שבאדם, וכך יתכן כי אף אם מסר ההצגה אינו ל"דרכנו" אלמד אשכיל אחשוב ארגיש אך לא אקבל! מכיוון שאני רוצה שמהצפייה בהצגה ייצא רק טוב של חוויית אמונה ולא חלילה להיפך.
4) סוף סוף הצגה המדברת על דברים גבוהים ולא עוד טלנובלות רדודות (בהנחה שההצגה תהיה אכן ברמה...)
5) שאלה מתוך שאלה- אם חברי אכן צודקים לדעת הרב ואין אנו רשאים ללכת אל הצגה שכזו, האם בבניית תרבות ואומנות יהודית דתית עלינו להימנע מאומנות בה מוצג ה'? אין אנו יכולים להמחיז את סיפורי התנ"ך?
אני חייב לציין שכשחשבתי על נושא זה בעבר היה לי נוח בטענות הנ"ל אך עכשיו כשזה בא לידי מעשה אני חושש שאולי אני מתנהג בתמ
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
נ...יקירי,
סוגיה זו מחייבת דיון ארוך יותר ומורכב יותר מאשר תשובה קצרה: היא מפגישה שתי שפות שונות לחלוטין – שפת האומנות החופשית ושפת האמונה הקדושתית – וככל מפגש של שפות מדובר בבירורים ארוכים שיש לערוך ולא בתשובה קצרה.
מה שאני כותב אינו פסק הלכה, וכמובן גם לא ראיתי את ההצגה, אלא דברים שנראים לו מתוך דבריך שלך עצמך:
הצגה זו בעייתית לא בשל הכפירתיות שיש בה. היא לא תגרום לאף אחד לסבור כי לאלוקים יש גוף חס ושלום, ומדובר בטכסיס אומנותי, שמבחינה מסוימת אנו מכירים אותו (בצורה אחרת לגמרי) במקורות הקודש, כמו בשיר השירים בה מופיע ריבונו של עולם כדוד המאוהב ברעיה.
הבעיה היא הזילות הגדולות בריבונו של עולם, והכנסתו לתוך מערכת טיפולית. איני רוצה כלל וכלל שמחשבות זילות יעוררו את עולמי הפנימי. אם מדובר בזוויות חדשות על הבחינה האלוקית מותר בהחלט לעסוק בהן, אך לא דרך הכלים הדמיוניים הקיימים באדם, כי אם על ידי בירורים מחשביים. החתירה תחת השלמות האמונית בכוחות הדמיון פועלת פעולה לא נכונה בנפש, וממנה אני סובר שיש להתרחק מאוד.
על כן, ממקום בו יש זילות בעיסוק בריבונו של עולם – יש להתרחק.
כל טוב ושבת שלום