גיוס בנות לצה''ל

בע"ה


שלום אלישבע,

שאלתך בדבר גיוס בנות לצה"ל היא מורכבת מהיבטים שונים, שמן הסתם נחשפת לפחות לחלקם. במסגרת זו לא אוכל להאריך, אך אשתדל להציג את עיקרי הדברים.
באופן כללי, השאלה נחלקת לשני סוגי דיונים. הסוג הראשון עוסק בשאלות לגבי איסורים ספציפיים, שלגביהם ישנם דיונים האם הם חלים על בת ההולכת לצבא. אציין שלוש נקודות בקיצור נמרץ:
1. עצם יציאת אישה למלחמה: יש הסוברים שיש איסור לאישה להשתתף במלחמה, שכן הגמ´ במסכת קידושין (ב ע"ב) אומרת, אמנם לא במסגרת דיון הלכתי, ש"אין דרכה של אישה לעשות מלחמה". מנגד, המשנה בסוטה (פ"ח מ"ז) אומרת ש"במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", וכך גם פסק הרמב"ם (הל´ מלכים פ"ז ה"ד), ומכאן שבמציאות של ימינו, המוגדרת על ידי רוב רבני הציונות הדתית כמלחמת מצווה של "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם שם פ"ה ה"א), לכאורה גם נשים צריכות לצאת למלחמה. אולם, יש הסוברים (רדב"ז על הרמב"ם לעיל) שבמשפט "כלה מחופתה" אין הכוונה ליציאה למלחמה, אלא רק ליציאה ממציאות החופה; או שהן יוצאות רק לתפקידים עורפיים, ולא למלחמה ממש. אולם רבים, וביניהם הרב צבי יהודה קוק ("הבית היהודי", איש ואישה, סעיף 42) סברו שחידושו של הרדב"ז אינו משתמע ממקורות אחרים, ו"ברור שכוונת הרמב"ם לכל תפקידי המלחמה" (הרצי"ה שם).

2. נשיאת נשק: יש האוסרים נשיאת נשק לנשים, על פי דברי הגמ´ בנזיר (נט ע"א) – "מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר: ´לא יהיה כלי גבר על אשה´". ויש שלמדו מכאן על איסור יציאה למלחמה בכלל, על פי לשון הספרי (דברים פיסקא רכו), שם נאמר "מניין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה...". אולם, יש הסוברים שאין מכאן ראיה, שכן הרמב"ם הזכיר דין זה רק בהקשר של עבודה זרה או של פריצות, והגביל זאת למקומות שבהם רק גברים לובשים כלי זה. בספר המצוות (לא תעשה לט-מ) הרמב"ם כתב: "שהזהירנו גם כן מהמשך אחר חקות הכופרים שתהיינה הנשים לובשות בגדי האנשים ותתקשטנה בתכשיטיהם... וכל אשה שתתקשט באחד מתכשיטי האנשים המפורסמים בעיר ההיא שזה הוא תכשיט מיוחד לאנשים לוקה... ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים או האנשים בתכשיטי הנשים, פעמים תיעשה לעורר הטבע לזימה כמו שהוא מפורסם אצל הזונים ופעמים ייעשה למינים מעבודת עבודה זרה". על פי דברים אלו, יש הסוברים שאין לאסור נשיאת נשק כחלק ממציאות של יציאה למלחמה. הרצי"ה (שם) טען גם שאף אם האיסור אכן נוגע לכלי נשק, הוא לא רלוונטי בשעת מלחמה.

3. "כל כבודה בת מלך פנימה": הרדב"ז שם העלה את הבעיה של יציאת נשים לצבא מדין הפסוק הנ"ל, אולם יש שסברו ששימושו של הרדב"ז בפסוק זה איננו יכול להוות שיקול מכריע נגד פשטות פסק הרמב"ם. כמו כן, הרב שאול ישראלי כתב שמצוות מלחמה דוחה שיקול זה (התורה והמדינה כרך ד´ עמ´ רכג), והוסיף, שגבולות "כל כבודה" "תלויים במנהגי המקומות... ובדורותינו עובדות בנות ישראל כשרות במשרדים שונים... ואין פוצה פה ומצפצף".

נראה אפוא, שכאשר דנים ברמת האיסורים, יש דעות לכאן ולכאן. אולם, כאן נכנס הסוג השני, שהוא המשמעותי יותר לענ"ד. דומני שכל הרבנים החשובים בציונות הדתית – ראשי ישיבות, רבני ערים וכד´ – אוסרים כיום שירות צבאי לבנות, לאו דווקא בגלל איסורים ספציפיים, אלא בגלל בעיות הצניעות הקיימות במסגרת הצבאית. בעיות אלו מוכרות לכל מי ששירת במסגרת צבאית, שהיא בעייתית יותר ממסגרת אזרחית, בגלל יחסי המרות שבין מפקדים לחיילים ובגלל האופי האינטנסיבי של הפעילות. מבחינה ציבורית, לא ניתן אפוא להתיר לכל הבנות לצאת לשירות צבאי, שכן לרבות מן הבנות האתגר לשמור על גדרי הצניעות בתוך המסגרת הצבאית הוא קשה מידי. אכן, ברמה האישית יש מקום לציין את דברי הרב צבי יהודה ש"אולי הדבר תלוי בכל בת ובת", אולם בפועל גם הוא קבע שיש ללכת על פי הנחיית הרבנות הראשית, שאסרה זאת.
העובדה שלא מדובר באיסור המבוסס על מקורות חד-משמעיים, אלא על הערכת המציאות, היא הגורם לכך שבנות דתיות רבות, גם כאלו המקפידות על חיי תורה וקיום מצוות, מתגייסות בפועל לצבא. עם זאת, אין לעשות צעד זה בלא התייעצות עם רב, רצוי כזה המכיר אותך, שיוכל לדון איתך בנושא על כל צדדיו המורכבים.

בכל מקרה, ישנה חשיבות רבה שבת שהחליטה להתגייס, תחזק את עולמה הרוחני במדרשות או במסגרות אחרות המסייעות לבנות לפני גיוסן לצבא.
בברכה,
אמנון בזק


רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2