שאלה
[מתוך הספר "להחיות את היום" – על ליקוטי שיחות הרבי מלובביץ']
"[וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ]" (בראשית, פרק י"ב פסוק י').
התחלנו לפני רגע להכיר את אברהם (או אברם), כשנענה לציווי האלוקי לעלות לארץ המובטחת - הליכה בעיניים עצומות, מתוך אמונה גדולה ואמיתית באלוקים.
ועכשיו: המציאות כופה עליו לעכב את החזון הגדול שלו, ולהגר למקום ש[הכי לא מתאים] לאידיאולוגיה שלו ולאמונה שלו = [מצרים].
הצדיק הגדול, שניפץ את כל פסלי האלילים, שעמד בתוך האש של נמרוד – צריך לגשת כמו מסכן, ולבקש אוכל [מאותם אנשים שלועגים לו] ולכל ערכיו ואמונתו.
ואם זה לא מספיק – הם [לוקחים בכוח את אשתו] הצדיקה, ומביאים אותה אל המלך כאילו היא שפחה (אם לא פחות).
אבל, עד מהרה [התמונה מתהפכת].
המצרים נענשים על לקיחת שרה, ומבקשים מאברהם שיסלח להם, ו[שיתפלל לקב"ה] שירחם עליהם.
אברהם מוצא את עצמו, כשהוא שב לארץ ישראל, עשיר יותר וגדול יותר ממה שהיה כשירד למצרים.
[ועוד יותר חשוב]:
אברהם מצליח [לפרסם את שם ה' באומות]!
כל האומות הגיעו למצרים לבקש אוכל - ומן הסתם "שמעו את החדשות המרעישות".
כך, שבמבט לאחור, התברר שהנסיגה הגדולה במצבו של אברהם, הייתה בעצם [שלב נוסף בהתקדמות שלו]!
[ירידה לצורך עלייה]!
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
[לא צריך לפחד מהעולם].
לא מהעולם החיצוני, ולא מהעולם הפנימי – המאווים, הפחדים והדעות הקדומות שיש לנו.
ברגע שאנחנו מחליטים להישמע ל[קריאת "לך לך"] = מחליטים שאנחנו רוצים להתעלות יותר, להיות טובים יותר, ללמוד יותר...
[מאותו הרגע אנחנו לא מוגבלים למידות האישיות שבנו]!
וגם מה שאנחנו בעצם מחשיבים לזמנים של נסיגה ונפילה,
אם אנחנו בכל זאת ממשיכים "ללכת לנו" – אנחנו עתידים לגלות בהמשך, שהמצב הזה הוא [חלק בלתי נפרד מעלייה] במסע שלנו!
במסע שלנו, שהוא ההמשך למסע שלאברהם אבינו - גילוי השליחות האלוקית ש[מיוחדת רק לנו], וייחוד שם הקב"ה בעולם!
[עוד נלך, בדרך הצהובה היפה, עוד נלך בדרך עד סופה עד סופה...]
שבת שלום!
חברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו