גבולות ההלכה

שלום,

יש לי שאלה עקרונית לגבי ההלכה ואציג אותו באמצעות דוגמה:

האם אדם שצם ביום כיפור, אבל בשלב כלשהו במהלך הצום הוא ״נשבר״ ושותה כוס מים, וממשיך לצום, דינו כמו אדם שבכלל לא רוצה לצום ולא צם?

ובאופן כללי האם היחס של ההלכה הוא דיכוטומי, שחור או לבן? האם אדם שמתכוון לעשות מצוות, אבל לא עושה את כולן או עושה אותן באופן חלקי דינו כאדם שלא מתכוון כלל לעשות מצוות?

בברכה,

עפר

תוכן התשובה:

שלום וברכה

אני מקווה שהבנתי את השאלה נכון.

אם התשובה לא מכוונת לשאלה – אנא שלח אותה שוב, בניסוח שיעזור לי להבין מה בדיוק מטריד אותך.

אחד העקרונות היסודיים ביותר בהלכה הוא שהיא מבחינה בין רמות שונות של התכוונות: יש מומר להכעיס, מומר לתיאבון, מזיד, שוגג קרוב למזיד, שוגג, אונס כעין אבידה, אונס כעין גניבה וכדו׳.

הכל לפי מידת הכוונה.

על זה בונה בעל חובות הלבבות את ההקדמה שלו לספרו, והוא לומד מכך את המשקל הגדול שיש להתכווננות הפנימית של האדם.

ולכן, בוודאי שיש הבדל בין זה שרוצה ולא אזר מספיק כוח, ובין מי שבכלל לא רוצה לצום.

וזה כנראה נכון גם לגבי מכלול גדול יותר, המבחין בין אדם שפוסע בנתיב ההתקדמות בקיום מצוות, גם אם בנתיים אינו עושה הכל, ובין מי שכלל לא מנסה לעשות דבר.

כל טוב

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול
ט בתמוז התשפ
,
01 ביולי, 2020
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נשיא המדינה בהיכל הספר צילום: חיים צח, לע"מ

ריבלין במוזיאון ישראל: "יש לנו אחריות כלפי המוסדות התרבותיים שלנו"

קרא עוד