בית כנסת בחניון משותף

שלום וברכה

אחד היסודות המרכזיים בדברי הנביאים, שנכנס גם להלכה (ראה ברכות לב ע״ב), הוא דברי ישעיהו הנביא ״גם כי תרבו תפילה אינני שומע – ידיכם דמים מלאו״.

אי אפשר להתפלל במקום שיש עבירה בעצם מקום התפילה. דברים דומים (אם כי לא זהים) כתבו פוסקים רבים על בוני סוכות ברשות הרבים על קרקע המפריעה לעוברים ולשבים או על קרקע משותפת שדיירי הבניין אינם מסכימים וכדו׳.

אין טעם בתפילה כזו.

ברם, צריך קודם לברר האם המעשה עצמו אכן פסול.

אם מדובר בחניות המשותפות שלהם – לא ברור מהו הבסיס להתנגדות של השכנים. רק אחרי שבסיס ההתנגדות הוא מוצדק – מממשים את הדין של איסור תפילה במקום הזה. על כן, איני יכול לומר דבר, בלי ששמעתי את כל הצדדים על המקרה הספציפי הזה, אלא רק ברמת העיקרון.

האם אפשר שבתקופת הקורונה הדבר שונה ? השינוי יכול להיות מבוסס על תקנת הקהל. אמנם, יש הוראות המדינה, שלעניין זה הם תקנת הקהל, להתפלל בחוץ, אולם אין בהוראות אלה גם היתר להתפלל במקומות שפוגעים בבני אדם אחרים, ולכן (בכפוף כאמור לטיעונים השונים) לעניין זה אין מצב הקורונה משנה דבר.

הזליגה לשטח המשותף הופכת את התפילה במקום הזה לאסורה יותר.

ואם מדובר בחניות הפרטיות – על אחת כמה וכמה

אני קורא בין השורות שמדובר בסכסוך עמוק יותר. לכן, מעבר לתשובה ההלכתית הממוקדת – אני מציע להגיע להסכמה בין כל השכנים מה נכון לעשות ומה לא, כשכל צד מבין את הצד השני, ומנסה ללכת לקראתו ככל שהוא יכול. זה בוודאי יותר טוב מלנהל את הכל על פי שורת הדין.

כל טוב