שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה קצת לא סטנדרטית...קוראים לי אור, אני בת 17 עוד מעט, והשאלה המוזרה שלי היא כזאת:אני יוצאת מנקודת הנחה שהתורה בסופו של דבר, גם אם לא נראה לנו בהתחלה-עושה טוב,לדוגמא צניעות, שגם אם יש בנות שזה קשה להן זה שומר על כבודן,אבל השאלה שלי היא קצת סותרת את זה...אני מה שקרוי בעגה עממית "טום-בוי" זאת אומרת שבאופי שלי אני בן. כשהייתי קטנה אף פעם לא שיחקתי בבובות, להפך הייתי תמיד רצה ומשתוללת, יש לי תחביבים כמו לרכב על סוסים ולשחק כדורסל, המראה שלי אף פעם לא הטריד אותי, תמיד אני סתם זורקת על עצמי כמה בגדים וככה אני(אני לא מוזנחת או מלוכלכת רק לא מקפידה בכלל...)ועכשיו התורה שאומרת שקר החן והבל היופי באה ואומרת לי "לא,את חייבת להסתכל במראה,לראות שאת צנועה וחסודה.."ותמיד אני מסתכלת במראה רק כשאני מצחצחת שיניים...ועוד נקודה שהיא הכי גרועה והכי כואבת-ידוע לכל שבנות מתחילות לדבר ולחשוב על חתונה מגיל צעיר.אני לא.אני לא רוצה להתחתן,אפשר להגיד שזה מתוך הרגשה שאני לא ראויה ואני גם לא אהיה ראויה בעשרות השנים הבאות,אבל זה לא רק זה,אני נגעלת.אני לא מסוגלת להבין איך ה' ברא אותנו שהבאת חיי ההמשך יהיו כרוכים בדבר בדבר כ"כ ,אין לי מילים אחרות, מגעיל.אז מבחינתי אני שמחה שהתורה לא ציותה אותי להתחתן,אבל אני פשוט לא מבינה איך ה' לא חשב על זה שיהיו גם כמה בנות לא נורמליות שלא רוצות להתחתן...ז"א זה לא כזה קשה לכתוב שפרו ורבו נועד גם לנשים שממילא רוצות להתחתן.וחוץ מזה למה שאני ארצה בכלל להביא ילדים לעולם הנוראי הזה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וטוב.
שאלת שאלה מעניינת מאוד. אכן, הצניעות יכולה להפוך להתעסקות אובססיבית במראה ובלבוש, ואז באופן פרדוקסלי יש בה משהו מאוד לא צנוע. אך באופן בסיסי וטבעי הצניעות היא אורח חיים מקיף וכולל, של ענווה בדיבור ובהתנהגות ובלבוש ובמערכות היחסים, ואזי אין היא שמה דגש חזק כל כך דווקא על הלבוש והמראה. אכן, אנשים מבוגרים - גברים ונשים כאחד - לא "זורקים על עצמם כמה בגדים", אלא מכבדים את החברה ואת עצמם בלבושם. אך אין זה אומר שכל היום צריך לעמוד מול המראה, אלא רק לשים לב לאיך את/ה נראה/ית.
לגבי חתונה - אין שום צורך שתתחילי לחשוב על חתונה בגיל 17. זה גיל ממש מוקדם, וגם אם חברותיך בגיל זה מדברות וחושבות על חתונה, זה לא מחייב אותך.
אך מה שבעייתי בדברים שאמרת הוא היחס שלך ליחסי אישות. הקשר האינטימי בין איש ואשתו אינו חס ושלום "מגעיל". כבר הרמב"ן כתב ב"אגרת הקודש" שלו שהחיבור הפיזי בין איש לאשתו, כאשר נעשה בקדושה ובטהרה, הוא דבר נעלה ונשגב* שיא של אינטימיות ושל טהרה כאחד: "החיבור הוא קדוש ונקי... וכל אדם שיאמר כי בחיבור יש גנאי וכיעור - חלילה!" (רמב"ן). אני מציע שתאזרי אומץ ודברי על הנושא הזה עם היועצת החינוכית בבית ספרך, כיוון שחשוב מאוד לעקור את התפישה השגויה שיש לך בדבר הקשר הזה.