בתצוגה של מכללת שנקר, לא רק בתצוגה של מעצבי החממה של מפעל הפיס, גם בחלק מן הקולקציות של יוצרים ותיקים ומוכרים בתחום האופנה נראו מערכות לבוש שאי אפשר להופיע איתם ברחוב, בעבודה, או בשעות הפנאי.
בלטו על המסלול הרבה בגדים ארוכים, רפויים, בהירים, שהזכירו כותנות לילה או פיג'מות. והיו לא מעט דוגמנים מזוקנים שהולבשו בשמלות ובחצאיות, בהשפעת הבלבול המגדרי של ימינו כנראה, או בהשפעת המלתחה הגברית המוסלמית.
הערת הבהרה: לא כל התצוגות היו פורימיות. המחווה המרשימה לשבעים שנות אופנה ישראלית כנגד שבעים שנות המדינה, ערב הפרידה המרגש מגדעון אוברזון וחמישים שנותיו כמעצב מרכזי ומשפיע, התצוגה של דורין פרנקפורט שיש לה קו מקורי ועצמאי שלא רץ אחרי טרנדים, גם הם היו חלק מהשבוע הזה. אבל את עין המצלמה ועיני הצופים לכדו הבגדים שכנראה נועדו רק לקטוף קריאות של וואו, או להופעה על שטיח אדום דמיוני.
שנקרצילום: אבי ולדמן
וכרגיל, המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר יצרה את השואו הכי צבעוני. התצוגה הייתה של סטודנטים בשנה ב' ונפתחה בפרויקט שיחזור בגדים תקופתיים, פרי "מחקר בתולדות הלבוש" מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20. הם שחזרו בגדים היסטוריים בדייקנות מלאה, בגזרות, טכניקות תפירה, קישוטים ואביזרים שנשאבו מארכיונים של מוזיאונים ברחבי העולם, כולל מחוכים, חצאיות קרינולינה, כיסויי ראש ותסרוקות. אבל במקום הצבעים המקוריים של הלבוש התקופתי, שרובם היו כהים ומרוסנים, הבגדים על המסלול היו בכל צבעי הקשת, מאדום ועד סגול.
שבוע האופנה, אניה פליט צילום: אבי ולדמן
הדוגמנים בתצוגה זו הם הסטודנטים עצמם, ששימשו במהלך הקורס דוגמנים אלה לאלה ועליהם נעשה כל תהליך הדיגום. ובתום התמונה ההיסטורית עלו כ-30 דגמים עכשוויים, חליפות גברים, סריגים, בגדי ספורט, ועוד של תלמידי השנים ב'-ד' שהפורימיות שלהם התבטאה באספקטים אחרים, ובמיוחד הבלבול המגדרי והלגיטימציה הלהט"בית. גברים מזוקנים בשמלות כבר הזכרתי.
מקבץ טרי נוסף של מעצבי אופנה נראה בתצוגת פרויקט החממה של מפעל הפיס. במסגרת הפרויקט מעצבי אופנה צעירים (בעלי ניסיון של לפחות שנתיים ועד 10 שנים) הגישו קולקציות מקוריות עם לפחות עשר מערכות בגדים, וועדה אמנותית מקצועית בחנה את ההצעות האלה ובחרה 7 מעצבים שזכו למענק של עד 120 אלף כדי לעצב קולקציית הלבשה חדשה לשבוע האופנה של תל-אביב. אחד הבולטים בשביעייה לפי התרשמותי ממה שהלך על המסלול הוא שאדי עבד, מעצב מוכשר ללא ספק, אבל שמלות המקסי שלו, חושפות הטפחיים בסגנון השטיח האדום וטקסי פרס האוסקר ההוליוודיים, היו כאלה שאם אחת מבנות המגזר שלו היו לובשות אותן, קשה היה לערוב לחייהן. על כך ששמות המותגים שבחרו צעירי
מפעל הפיס האלה, כמו "עוקם" שהופיע באיות אנגלי (Okem) ו-mamo ו-aner5777 - עייפתי מלהגיב. האמריקניזציה היא עובדת חיים בארץ. ומי שלא בחר באנגלית, בחר בצרפתית, כמו שירלי לסרי בעלת המותג "פטי פואה". יחד עם זאת נראו גם בגדים לבישים ואפילו צנועים, במיוחד אלה של קים דור בעלת המותג קימקה סטודיו, שגם בנות אולפנה ומדרשה יכולות לרכוש וללבוש.
קים דורצילום: אבי ולדמן
את ההרגשה הפורימית בשבוע האופנה העצימו גם מעצבים ותיקים ומפורסמים, כמו אלון לבנה למשל. בתצוגה של לבנה עלו על המסלול 30 מערכות לבוש כולל ז'קטים ומעילים, ושמלות ערב מפוארות בשחור, לבן, כסף ואדום, שעוצבו בהשראת סיפור היסטורי של רדיפת מכשפות שנאשמו בבגידה במלכות, שהתרחש בשנת 1590 בסקוטלנד. גם הבגדים של ליבנה בסדרה הזו יכולים לככב במסיבות פורים, או באירועי גאלה. הם נועדו בעיקר לתצוגה ולקריאות התפעלות.
שנקרצילום: אבי ולדמן
אשר לקולקציות הלבישות והיום יומיות יותר, בלטו בהן שלוש תכונות מרכזיות: הרבה לבן. הצבע הדומיננטי של האביב והקיץ לפי מה שראינו על המסלול. הרבה גזרות רחבות – חלק נכבד מן הבגדים היה רפוי עם בדים דקים ומתנופפים בשכבות – לעניות דעתי לבוש המתאים רק לדקיקות וגבוהות. ומכאן נגזרת גם התכונה השלישית: בגדים המזכירים הלבשה תחתונה, כותנות וקומביניזונים.
אחת הבולטות בסגנון הזה היא אניה פליט, בוגרת מצטיינת של מכללת שנקר, עם התמחות בשמלות כלה ולקוחות סלבריטאיות כמו בר רפאלי, נינט טייב, , קרן מור, יעל בר זוהר ואחרות, שמודה כי מעניין אותה לחקור את עולם ההלבשה התחתונה והשפעתו על הלבוש הנשי, בין היתר בסרטים משנות ה-30. מדובר לדבריה בחלוקים העוטפים את הגוף בצורה נינוחה שגם נשים וגם גברים יכולים ללבוש. שוב העניין המגדרי האנדרוגיני. את כשרונה הבלתי מבוטל מיישמת פליט במערכות עשויות מבדים רכים, בגזרות רחוקות מן הגוף בגזרת פיג'מה עשויה סאטן או קטיפה.
שנקרצילום: אחיקם בן יוסף
רוב הבגדים שהראתה על המסלול היו לבנים, בהם חולצות ויקטוריאניות עם חפתים גדולים, שמלות עם שרוולים תפוחים שלעתים גזורות באלכסון, שמלות קומבניזון, שילובי תחרה ורקמה של לבן על לבן, שכבות, כתפיים שמוטות, בדים דקים "נופלים", וז'קטים בסגנון עשויים שילובי טקסטורות. וכך מתארת אניה פליט את תחושותיה במהלך יצירת הדגמים החדשים: "אני מתיישבת לצייר את הקולקציה לצלילי ג'אז פריזאי, או שירי סרג' גינזבורג, מדמיינת פריזאית שקמה בבוקר יום ראשון, אוספת את שיערה ברישול ויוצאת עם הקמיסול או הפיג'מה לקפה ברובע מארה מכורבלת בז'קט חלוקי או סריג נעים ונינוח".
אז מה היה לנו? הרבה כישרון עיצובי מקומי מרשים, שרועה בשדות הזרים של בגדים תקופתיים אירופאים, שמות מותגים באנגלית אמריקאית, דמיון מודרך פריזאי, בלבול מגדרי (שמלות לגברים כבר אמרתי?), ומחשופי ענק. נחמה פורתא: לא ראינו מיני אלא בגדים ארוכים ונשפכים. אגב, מכתיבי האופנה ודאי יגידו שתצוגות של שבוע אופנה מיועדות להראות מגמות וקווים מנחים ולא בגדי יום יום.