"אני לא רוצה שהתלמידים שלי ישמעו דעות שאני לא מסכים איתן".
במילים אלה נימקו רבנים שונים את התנגדותם להצעתי שתלמידיהם ישמעו פעם אחת רב אחר, שדעותיו שונות מדעת רבם, כדי שילמדו ש"אלו ואלו דברי א-להים חיים", וכיצד לקיים מחלוקת לשם שמים.
ואני תמה: כיצד אנו מלמדים תלמידים משנה וגמרא, בהם תנאים ואמוראים שחולקים זה על זה עומדים במרכז הלימוד, ואילו אנו איננו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו?
אין בינינו מחלוקת על כך שחינוך תורני צריך להתנהל בתוך גבולות, ולא טוב להפגיש כל תלמיד בכל שלב חינוכי עם כל אדם וכל דעה. אבל שהתלמידים אף פעם לא ישמעו רב שחולק על רבם?
במינון מוגדר וליווי מתוכנן, טוב שתלמידים ישמעו דעות שונות.
מדוע? יש לפחות שלוש סיבות לכך:
1. א-להים, שלפניו הכל גלוי, ואצלו נמצאת כל האמת - יש רק אחד. לאף אדם אין את כל האמת, גם לא
לאף אחד מתלמידי החכמים, בדורנו ובכל דור. ראוי שהתלמידים והתלמידות ישמעו ויוכלו לשקול דעות תורניות שונות.
2. כאשר התלמידים רואים שבעלי הדעות השונות חולקים זה על זה בצורה עניינית ומכובדת, הם לומדים שיעור קריטי לחיים המשותפים של עם ישראל בארץ ישראל.
3. אין זו טעות שיש דרכים תורניות שונות. בין הרבנים והרבניות, התלמידים והתלמידות, יש נשמות שונות, שהולכות בדרכים מגוונות, כולן במסגרת ההלכה. אדרבה! דווקא כך נצמצם ככל האפשר את מספר התלמידים והתלמידות שלא מוצאים דרך תורנית ש"מדברת" אל הנשמה שלהם.
ועל כך נספר בקצרה מספר סיפורים "מהשטח". כל הסיפורים אמיתיים וכותב שורות אלה מכיר את "הנפשות הפועלות". כל השמות והמקומות בדויים לחלוטין, כדי לשמור על הפרטיות של כל הנוגעים בדבר.
סיפור א: שריה למד בישיבת גן זכריה. בכיתה י"ב הרב שלו שלח אותו לשבוע ישיבה לישיבות בהן הוא, הרב, רצה ששריה ילמד. הישיבות האלה התאימו לאותו רב, אבל לא לתלמידו. הישיבה לא אהבה את הישיבות אותן שריה ביקש לבדוק, ולא אישרו לו ללכת אליהן. התיסכול של שריה הלך וגבר. למזלו, אביו היפנה אותו לרב אחר שקשור למשפחה, הרב דניאל, ששאל והקשיב למה ששריה מבקש, והצליח "לשדך" בינו לבין ישיבה שמתאימה לו. עד עצם היום הזה שריה לומד וגדל בשמחה וברצון באותה ישיבה. ברוך השם! הרב דניאל, צריכים אנשים כמוך בשדה החינוך!
סיפור ב' הפוך מסיפור א': אמנם הכיוון החינוכי של בית ספר "חברים" נחשב לקצת שונה מרוב הישיבות, אולם מלמדים בו רבנים בעלי דעות תורניות שונות, חלקם נחשבים יותר "פתוחים", חלקם יותר "שמרנים", והם נעזרים אלה באלה כדי למצוא לכל תלמיד את הישיבה הנכונה לנשמה שלו. גם המנהל אמר שהוא שמח גם בבחירות של אותם בוגרים שבחרו בישיבות שהוא עצמו לא מזדהה עם דרכם, כי זה הדבר הנכון לאותם תלמידים, וזה מוכיח שהבחירות שלהם אישיות ואמיתיות.
סיפור ג': הרב מרדכי, שמלמד בישיבת משמרות, נחשב לרב די "פתוח" ובעל דעות "מורכבות". אבל עבור תלמידו נפתלי זה לא היה טוב מבחינה רוחנית, זה רק בילבל אותו, והחליש את האמונה שלו. נפתלי קצת חשש להעלות את הנושא עם הרב מרדכי, אבל לא היתה לו ברירה. הרב מרדכי הבין את נפתלי, והסכים שהוא יעבור לכיתה המקבילה, שם לימד הרב יהושע, שדעותיו נחשבות יותר ל"מיינסטרים". נפתלי פורח, ושמח מבחינה דתית בכיתה של הרב יהושע. ברוך השם! וכל הכבוד לרב מרדכי!
סיפור ד': תמר לומדת בתיכון הדתי "הגליל", והיא כל הזמן שואלת שאלות מאתגרות על הלכה ואמונה. בעיני המחנכת שלה, גילה, השאלות של תמר נובעות מ"אנטי" לדת. גילה היתה ממש מתוסכלת. אבל אז היא חשבה להפנות את תמר לשיחה עם יונית, שגם היא מחנכת בבית הספר, והיא מוכרת בתור אחת שהראש שלה יותר "פתוח". הפלא ופלא! הגישה של יונית דיברה אל ליבה של תמר. כל הכבוד לגילה, שחולקת על השקפת עולמה של יונית, אבל חשבה שיונית עשויה להיות דמות תורנית מתאימה לנשמתה של תמר! ברוך השם, היום תמר לומדת ומעמיקה בתורה ובאמונה במדרשת כלל ישראל!
הסיפורים השונים, שכאמור קרו "בשטח", ואינם המצאה ספרותית, מעידים על החשיבות הרבה שיש בכך שתלמידינו יפגשו מחנכים ומחנכות בעלי דעות תורניות מגוונות.
אז אתם מתלבטים אם כדאי להיות מחנך או מחנכת בחינוך הדתי? לכל אחת ולכל אחד יש מקום! כל אחת מכן, יש תלמידה שצריכה אותך; יש תלמיד שהיותְךָ שם "בשטח" תהיה בעלת חשיבות קריטית להתפתחות הדתית שלו.
הורים יקרים, האם חיפשתם עבור ילדיכם בית ספר שבו יש מחנכים ומחנכות בעלי דעות תורניות מגוונות?
בשיתוף נאמני תורה ועבודה