למה אני לא אוהב את ליל הסדר

שלום לכם הורים שלי,
אתם בוודאי שואלים את עצמכם אם גם השנה אני אעשה לכם את כאב הראש השגרתי, וכמה כוחות נפש תצטרכו להוציא עליי עד שבסוף אשבר ואגיע כבכל שנה. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, באמת שאינני יודע אם אגיע לחגוג עמכם את ליל הסדר או לא. זה באמת לא אתם - זה אני.

בלי טיפת ציניות, אני יכול להגיד לכם שאתם נהדרים. כבר לפני שבועיים שאלתם אותי מה אני הכי אוהב לאכול, ואיך אני אוכל להרגיש הכי בנוח שבעולם כי בלעדיי זה לא יהיה אותו הסדר. אז החלטתי הפעם לכתוב לכם את הדברים החשובים לי באמת, אולי אחרי שתקראי אותם, תיאום הציפיות שלנו יוכל להיות טוב יותר.

בלי רגשי

אם אני אגיע, אני אגיע בכיף. אין צורך להוסיף רגשות אשמה -זה לא פייר כלפיי, גם ככה כל המצב הזה מאוד קשה לי. קשה לי לראות את אחותי הקטנה, זו שאני הכי אוהב בעולם ותמיד שמרתי עליה בבית הספר, נשואה עם שני ילדים. קשה לי ללכת לתפילה בישוב ולראות את החניכים שלי, שהעריצו את המדריך שלהם, אוחזים בעגלת תינוקות ומסתכלים עליי במבטי רחמים כאילו אם אני רווק אז כל החיים שלי נמצאים על ממתינה. קשה לי לראות איך שהעיניים שלכם דומעות כשאתם קוראים בהגדה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - ורק אני ואתם יודעים מאיזה מקום מגיעות הדמעות האלו.

כל הסצנה הזו לא כיפית לי, קשה ומעיקה עליי, ואם הייתי יכול הייתי כבר מזמן מעיף אותה לכל הרוחות. אבל אני לא יכול, כי אני יודע כמה חשוב לכם שאני אגיע ועדיין...קשה לי. אז תנו לי את הספייס שלי, אל תלחצו אותי ובבקשה! תכבדו את קדושת ההתלבטות שלי. כי גם אם אני עדיין רווק "ושמחת בחגיך" חל גם עליי.

(צילום: Chajm-cc-by-sa)

בלי סינג'ורים

אתם יודעים שאני אוהב לעזור, אתם יודעת שאני נותן תמיד מה שאני יכול, אבל הפעם אני מבקש ממכם תשחררו אותי ממטלות שעושות לי רע. אני לא סוציומט ואשמח לנקות את הבית, אבל בייביסיטר על הילדים של הבת שלכם (אחותי הקטנה) זה כבר מחוץ לתחום. אני יודע שהחדר שלי יוכל לפתור לכם הרבה כאב ראש בצפיפות האוכלוסין של הבית, אבל מצטער - חלקת האלוהים הקטנה הזו שלי, היא האי האחרון שאני יכול להרגיש בו את הבית שלי - ותנאי בל יעבור להגעה שלי הביתה.בזמנים אחרים הייתי מוכן לחלוק את החדר שלי עם כל אושפיזין שהייתם שמים לי בשמחה, אך במצב הנוכחי זה פשוט גדול עליי. פעם עוד הרגשתי צורך להתנצל על זה, עכשיו אני פשוט אבקש את סליחתכם והבנתם.

אפס סובלנות לשאלות קיטבג

כמו בכל שנה, אני מניח כי גם השנה לא תחסכו ממני את האגדה המשפחתית על דודה אטל ועל הביצה שהיא ואבא התחלקו בה בתקופת השואה, ולכן אם היא תשאל שאלות קשות, מציקות ומנג'זות עדיין יש צורך לגלות סובלנות ולענות לה באדיבות. השנה לצערי, נגמרה לי מכסת הסובלנות לשאלות קיטבג, ואם דודה אטל תשאל אותי עם חיוך מיליון הרובל שלה "למה אני עדיין רווק?" ותספר שהיא לקחה חתול בשק ו"40 שנה היינו ביחד ולא היה נורא" - אני עלול בטעות להתהפך עליה וחבל. אנא מכם, דאגו מראש להושיב אותי בעיר מקלט, פינה נידחת, ארץ שום מקום של ליל הסדר, מה שבא לכם, רק שהדלק לא יתקרב לגפרור - כי כשיש פיצוץ אנשים יכולים להיפגע.

אני בסדר, תהיו גם אתם

ברוך ה' אני בריא וחי טוב, מרוויח מצוין ויש לי יופי של חיים. למרות הרווקות.כן, הייתי מת להתחתן כבר ולעשות את הסדר עם אשתי, אבל אני חזק ופיתחתי דרכים משלי להתמודד עם המצב. פשוט תהיו אתם, תגידו מה שבא לכם ואל תטבעו באי נחת אם איזה אחיין קטן וטיפשון ישאל אותי בן כמה אני ולמה אין לי עדיין אישה - התמודדתי עם דברים גדולים מאלו. פשוט תהיו אתם, כי אני לגמרי מתכוון להיות אני.

אני מאחל לכם חג שמח, בלי קשר לשאלה אם אגיע או לא, אני באמת מקווה שתשמחו בחג הזה.

אבינועם הרש משמש כעורך אתר האינטרנט של עמותת ישפה