מיוחד לט"ו באב אל תשפטו את הביציות המוקפאות שלי

השנה, בגדי ט"ו באב שלי הם לא בגדי לבן, הם הביציות המוקפאות שלי. בזכותן אני יכולה לחגוג את בניין הבית שעוד אבנה. אני חולמת לאהוב, אני חולמת על האיש שלי

נריה עזרא 23/07/21 10:25 יד באב התשפא

מבחנות אילוסטרציה, צילום: shutterstock
מבחנות אילוסטרציה, צילום: shutterstock

 

ט"ו באב הוא החג שלנו, הרווקות, הגרושות, האלמנות. אתם הנשואים, האוהבים, הזוגות, תפסתם טרמפ על היום הזה, אבל אנחנו זוכרות שהוא שלנו. אנחנו אלה שיוצאות לחולל בכרמים, לחפש את שאהבה נפשנו. ט"ו באב תשפ"א, שוב בגדים לבנים, שוב כרמים ועדיין לבד.

אבל השנה, החג הוא כבר קצת אחרת. לא, עוד לא מצאתי את שאהבה נפשי. " אם תמצאו אותו ,תגידו לו שאני.. . " תגידו לו שעשיתי משהו חשוב וגדול עבור שנינו. זה היה מאתגר, אבל דאגתי לנו. דאגתי לבית העתידי שלנו , לילדינו. את החצי שלי אני עוד צריכה למצוא, אבל היכולת להביא חיים לעולם , זה כבר בתוכי, בפנים. הצלחתי לעצור את שעון החול, להקפיא את הזמן, הקפאתי את הביציות. ואותם אלה, המצקצקים בלשונם, הטועים לחשוב שלהקפיא ביציות הוא הוכחה ניצחת לרווקותי,אני רוצה להגיד, אני לא מנציחה את הרווקות שלי, אני מנציחה את הפוריות שלי.

אני חולמת לאהוב. חולמת על האיש שלי . על בית. על ילדים. ואני חולמת גם לתפוס טרמפ על החג הזה.

בגיל 37 שימרתי את פוריותי, מתוך אהבה לעצמי, מתוך אחריות, ומתוך תקווה וציפייה לבניין הבית הפרטי שלי. תחושת השלמות הפנימית הקיימת בתוכי, שעשיתי כל שביכולתי עבור ביתי העתידי, היא הזכות שלי לחגוג את החג במלוא הדרו ולובנו ולהתפל ל לבאות.

הביציות המוקפאות שלי, הם הבגדים הלבנים והמוארים שלי השנה. מכון פוע"ה, תמכתם וצעדתם יד ביד איתי ועם עוד נשים רבות נוספות שבחרו לקחת אחריות על חייהן, מקווה שבזכותכם גם אנחנו, אלה שעדיין מחפשות.. נזכה לאהוב, נזכה לבית.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר