לאחרונה החליטו ב'מכללת אוהלו' בקצרין לצאת בצעד דרמטי ולשלב את מסלול המורים לחינוך הממלכתי דתי ומסלול המורים לחינוך הממלכתי, לכדי מסלול אחד שישים על המפה את הסוגיות והנושאים הבוערים בחברה הישראלית בתחומי החינוך והדת. הדרך החדשה והמקורית הזו הולידה לא מעט ויכוחים סוערים בעניינים חינוכיים שונים.
מי שמצאו עצמן משתתפות באופן פעיל במסלול החדש הן זוג תאומות, דתיה וחילונית, שלכל אורך הלימודים במסלול- מתווכחות ומתחבקות. הדר והילה הן תאומות לא זהות בנות 25 שהתחילו ללמוד במסלולים שונים לחינוך במכללת אוהלו. הילה במסלול הדתי ואילו הדר במסלול הממלכתי. בצעד מפתיע איחדה המכללה בין המסלולים, צעד שהתקבל ברגשות מעורבים אולם בכיתות הוליד דיונים ושיח בין חילוניים לדתיים. לפעמים היה זה ברוח טובה ולפעמים הרבה פחות מכך.
 |
|
(צילום: מכללת אוהלו)
|
"אנחנו באות ממשפחה מסורתית ובעקבות לימודיי באולפנית בטבריה חזרתי בתשובה", מספרת הילה, "אני מאוד דתייה ולכן מצאתי את עצמי מזדעזעת מספר פעמים בשיעורים. המכללה מביאה מרצים דתיים וכאלה גם חילוניים שבדרך כלל לא מלמדים כמו שלמדנו באולפנית. למשל למדנו על עונשים של הקב"ה ואחת הסטודנטיות אמרה 'ואחרי זה אומרים שהוא רחמן' ומול אמירה כזאת אני לא יכולה להישאר אדישה והתחלנו להתווכח“.
"זו מציאות מורכבת ואני חולקת על הילה כמעט על הכל", אומרת הדר, התאומה החילונית של הילה, "יש כמובן הרבה דיונים וויכוחים אבל מעבר לכך אני מאוד אוהבת את הדתיות בכיתה והן חברות שלי, למרות שאני לא מסכימה איתן על רוב הנושאים. גם להילה יש חברות חילוניות מהקיבוצים, חברות ממש טובות. אז יש וויכוחים אבל אחרי זה צוחקים ומתחבקים. יש לציין שהמרצים לא מחפשים להגיע לזה. אני מבינה שמבחינת הילה זה חילול ה'. אבל היא לא נגד החילונים".
איך היחסים ביניכן כתאומות לאור הדיונים והוויכוחים בהרצאות?
"אני ואחותי מכירות את הדעות אחת של השנייה ויודעות כל אחת מה היא חושבת ולפעמים אחרי שיעורים כאלה היינו יוצאות ומתווכחות כל הדרך הביתה אבל מעבירות את זה הלאה ולא לוקחות למקומות אישיים", משיבה הדר, "זה לא היה יורד לפסים אישים. המקרים בהם הוויכוחים ירדו לפסים אישיים הם בגלל חוסר קבלה שיש לכמה סטודנטים אבל זה יכול להיות אחרת, יכול מאוד להיות מעשיר. זה קשה להקשיב לדעות אחרות אבל זה יכול להפרות. לכן במכללה לומדים מאמרים דתיים בפן הלכתי ויש כאלה אקדמאיים יותר".
הדר והילה מסכימות כי מהות המסלול, ששם דגש על הקשבה והכלה, משמעותי מאוד לעיסוק החינוכי, כמי שצריכות להגיע מי שמעוניינים להקשיב ולהיבנות מהשיח הערני שמתקיים בהרצאות. "זו בעיה אם סטודנטיות לא מיחסות חשיבות מעבר ללימודים מעבר ללהוציא ציון. למה הם באו ללמוד יהדות אם לא בשביל לפתח את האישיות שלהן?", שואלת הילה.
"זה אחד הויכוחים שלנו", מגיבה הדר, "המשפט שלה 'למה הם באו ללמוד יהדות' בעיני לא רלוונטי. לא באתי ללמוד מהמקום הדתי אלא ממקום שאוהב באמת את התנ"ך והיהדות אבל ממקום שלי ולא מהמקום הדתי. אני לומדת כי היהדות היא התרבות שלי. אז הילה לוקחת את היהדות כדת שלה ואני כתרבות, וזה בסדר".
הילה והדר עתידות בקרוב להתחיל את שנתן הראשונה כמורות במערכת החינוך. כל אחת מהן לקחה מהלימודים את המטען שבחרה לקחת אולם מה שבטוח הוא שכל אחת לוקחת איתה גם את התאומה שלה. ואם לא אותה ממש אז את הדעות שלה. היא יכולה ללמד את דעותיה של השנייה ויכולה גם שלא, אולם נראה שבעקבות המסלול החדש המחשבות האלה לא יפסיקו לעבור בראשה. מחשבות שעתידות לעצב את פני החברה הישראלית לכדי חברה מקבלת וקשובה יותר.