הדבר הכי צפוי בליל טבילה: "רובנו חולמים על מציאות ורודה יותר"

ליל טבילה. כמה מטען ואנרגיות יש סביב צמד המילים הללו.

יש זוגות ונשים שעבורם מדובר בליל של חיבור מחדש אחרי תקופת הנדודים והגעגוע, ממש כליל כלולות. ולצד זאת יש לא מעט נשים וזוגות שיצא לי לפגוש במהלך עבודתי כיועצת זוגית ומינית שעבורם מדובר בלילה שנושא בחובו לא מעט תקוות שמתבדות וחששות. בין אם זו תחושת החובה לקיים יחסים, מעבר שלעתים עלול להיות מהיר מדי מהריחוק הגופני אל אינטימיות קרובה מאוד, חוסר בספונטניות ובין אם זו המחשבה ליצור ערב מיוחד ומושקע שפוגשת את המציאות בצורת תינוק קטן שמתעורר בדיוק בזמן שהכי פחות מתאים או חוסר החשק, העייפות והעומס הגדולים שרובנו חווים בחיינו.

הגיע הזמן לשחרר את המטענים האנרגטיים שתוקעים זוגות סביב הלילה הזה

הרבה מאנשי המקצוע מציעים תכנון מוקדם לקראת ליל הטבילה. איך להשקיע בהכנות לקראת הטבילה לא רק בלילה עצמו אלא 48 שעות לפני במילים טובות וציפייה הדדית. לישון היטב, לדאוג לנוח במהלך היום וכמובן להתנתק מהמכשירים הסלולריים. כל אלו המלצות טובות וחשובות ואני רוצה להוסיף עליהן נקודה שבעיני משמעותית עד מאוד:

לדולה שלי יש משפט קבוע: "הדבר הכי צפוי בלידה הוא ששום דבר לא צפוי בה" – זאת אומרת שגם אחרי כל התכנונים ותכניות הלידה המפורטות, בזמן האמת, הכל יכול להיראות לגמרי אחרת. ואם הדבר נכון ללידה – למה שלא יהיה כך בליל טבילה?

הכוונה היא לא להגיע מתוך זריקת אחריות ומה שיהיה – יהיה, אלא מתוך קבלה ותודעה שאנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים, מכינים את עצמנו הן בגוף והן בנפש, אבל בסופו של דבר – הדבר הכי צפוי בליל טבילה הוא ששום דבר לא צפוי בה. הגיע הזמן לשחרר את המטענים האנרגטיים שתוקעים זוגות סביב הלילה הזה שכל כולו נועד לחיבור וקרבה. החששות והפחדים, לגיטימיים ככל שיהיו, מסיטים אתכם מהדבר החשוב ביותר – אתם – ובסופו של דבר גורמים רק לריחוק. 

אין כזה דבר משחק מקדים אלא משחק מקדם

בנוסף, במקום להיות מכוונים למטרה שהיא החיבור הפיזי (וזו מטרה קדושה ונעלה בהחלט!), להיות מכווני דרך ותהליך. בעגה הרווחת קוראים לזמן הזה "משחק מקדים" ובעיני זהו מושג לא מדויק בעליל. אין כזה דבר משחק מקדים, יש משחק מקדם – מקדם אהבה, מקדם חיבור, מקדם קרבה. בסופו של דבר, כאשר בני זוג מתחתנים ובוחרים אחד בשניה מפני שהם רוצים את מי שמולם, במלוא תפארתו, וכאשר בני זוג מרגישים בנוחות עם עצמם ואחד עם השניה, חושפים את עצמם כפי שהם הן בגוף והן בנפש, בלי חציצות וחששות, זו המהות האמתית של "והיו לבשר אחד".

מקווה טהרה, שום דבר לא קורה כמתוכנן בלילה הזה צילום: shutterstock

כמו כן, כמו כל דבר בחיים – רובנו חולמים מציאות ורודה יותר: שהכל יזרום בינינו על מי מנוחות, שהבית יהיה מסודר והחדר גם, ששני בני הזוג יהיו עירניים, מעניינים ומעוניינים, הילדים המתוקים מתוקתקים במיטות (ועדיף בשעה מוקדמת כמה שאפשר ושלא יקומו במהלך הלילה) אבל המציאות מראה שזה לא קורה כמעט אצל רובנו. לכן, מה שאפשר לעשות בתוך המציאות הזו היא לבחור משהו אחד קטן שנמצא באחריות שלנו וביכולות שלנו, שיש לנו השפעה עליו ויעשה לנו טוב. משהו אחד קטן שעושה טוב לכל אחד מאיתנו ולשנינו ביחד – זו בקשה ריאלית והגיונית. אם נחזור לרגע למשל הלידה עליו הדגמנו – נכון שהרבה מהדברים בלידה לא נמצאים בידיים שלנו, אבל בכל החלטה או מציאות שתהיה אנחנו יכולים לבחור לשמוח - גם בהמתנה הכואבת בין ציר לציר. כי הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו: מתי? מתי יהיה לנו ליל טבילה רגוע? מתי נוכל להגיע לחיבור באופן מותאם לצרכי שני בני הזוג? ובעיני, כמו שמשפט מפורסם אומר "במקום לומר מתי יגיע יום – הביאו את היום". ואני מוסיפה – באמצעים העומדים לרשותכם כרגע.

לכן, גם אם המציאות טופחת על פניכם ומתגלה כשונה ממה שקיוויתם (בין אם מדובר בתינוק מתוק שהתעורר, בבן או בת זוג שלא נענים לחיזוריכם או כל דבר אחר) נסו לנשום עמוק, לשחרר את הציפייה, לקבל ולהודות על המציאות כפי שהיא, ופשוט להיות בהקשבה עדינה אל עצמכם ואל האחר.  

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com.