קהילת בארי ערכה ביום שישי האחרון טקס לקראת יום הזיכרון להוקרת ההקרבה של 33 החללים שנפלו בהגנה על הקיבוץ. הטקס נערך בנוכחות חברי משפחות הנופלים והוקדש לחיילים, השוטרים, אנשי מערכת הביטחון, המתנדבים וחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ שנהרגו בו בימי הלחימה של 7 באוקטובר ואחריו. נעמה, אחותו של סרן דוד מאיר הי"ד שנפל בקרב בבארי, נשאה דברים:
הסיפור שלנו מתחיל פעם. ממש פעם, כבר באוהלו של אברהם אבינו, בו 4 פתחים, ואורחים נכנסים ויוצאים, הם לא מדווחים בכניסה למי הצביעו בבחירות האחרונות בכנען.
אברהם אבינו מתחנן אל האלוהים שיציל את העיר סדום, עיר מלאת תושבים שרחוקים ממנו בדעותיהם, באופיים, באבחנות ובתפיסת העולם. אבל אולי בזכות כמות מצומצמת של עשיית טוב וחסד מתחנן אברהם לאלוהים שיצילם מהפיכה מלמד זכות ורוצה בטובת השונה והאחר.
ומאברהם אבינו לרחל שפירא, נחמה.
וְלִכְאוֹרָה עָסַקְנוּ בְּשֶׁלָּנוּ / רַק בְּשֶׁלָּנוּ
בְּלִי לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.
שַׁלְוָה מוּפֶרֶת / וּכְבָר אַחֶרֶת.
וְאֵין טַעַם לְכַסּוֹת / כִּי בַּפֶּתַח נִכְנָסוֹת
הַתְּמוּרוֹת.
לפני שנה ימי הרפורמה המשפטית, הארץ געשה, כל אחד בשלו.תככים ומריבות, סרבנות, ואטימות הלב, באותם ימים כתב דוד לחבריו ליחידה "אני כבר לא יכול לעמוד מנגד ולא לעשות כלום, אני קורא מידי פעם בתקשורת ובעיקר רואה הפצת שנאה אין לי ספק שכולם בטוחים שהם מצילים את המדינה אבל בכל זאת... אם למישהו פה יש רעיון איך להרים משהו יותר מאחד ופחות מפלג, אשמח לנסות להרים את זה יחד" דוד שלנו, מתרחק מן האדישות, פוקח עיניים ודורש מעצמו ומחבריו עין טובה ואחדות.
"בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" מלמד אותנו הלל הזקן במסכת אבות ומדגיש את ערך המחויבות והאחריות של האדם לבצע את 'המעשה הנכון'. החובה עלינו להיות "אִישׁ" מלשון, אֱנוֹשִׁיּוֹת. לעשות מאמץ, למלא את החלל ולפעול כראוי. בבוקר השבת השחורה, כל אחד שלחם ונפל כאן פעל בדיוק כך, תוך חתירה למגע עם מחבלים צמאי דם וחסרי צלם אנוש על מנת להציל אתכם תושבי בארי.
בבוקר שמחת תורה, ה- 7.10 נקלענו כולנו למלחמת קיום. הגדר המפרידה בין רצועת עזה לישובי העוטף התמוטטה ואיתה נפלו גם החומות שהפרידו ביננו, החלקים השונים המרכיבים את החברה הישראלית. ברגע האמת, לקרבות ההגנה על קיבוצי העוטף ועל בארי התייצבו לוחמים מכל גווני האוכלוסיה, אלי גינסברג ה"קיבוצניק" מדברת, עם נווה לקס מהקהילה הציונית דתית בלוד, דוד מאיר "המתנחל" מכוכב השחר עם ולנטין (אלי) גנסיה עולה חדש מצרפת. בלי לבדוק אם מתחת לקסדה מתחבאת כיפה סרוגה או קעקוע, ללא קשר לעמדה פוליטית, נעדרי סימנים מזהים. אנושיים, ציוניים מוכנים למסור נפשם על קיום העם היהודי בארץ ישראל..
מִי שֶׁחָוָה אֶת בְּעֵרַת הַקַּיִץ / לִבּוֹ לַבַּיִת
וּפְנֵי הַנּוֹף רְאִי לְחֶרְדוֹתָיו.
אֶת מִי יַשְׁבִּיעַ / אֶת מִי יַרְגִּיעַ
וְעַל מָה יִתְפַּלֵּל עַד סְתָו.
הרוע אכזרי ובלתי נתפס. הכאב לא מרפה, החרדות לא עוזבות, האובדן בלתי נסבל. הקרקע נשמטה תחת הרגליים, הבית אינו משמש כמבצר עוד, המבנה המשפחתי התרסק לרסיסים, חברים, אחים ובני משפחה חטופים, מתחננים להצלה במנהרות ומרתפים בעזה. הלחימה נמשכת, הקיבוץ כמעט שומם ועוד לא ברור לאן כל זה הולך.
האזכרה בבארי צילום: ללא
ובתוך ההפיכה הזאת, התרוממתם אתם, חבולים ופצועים, דואבים וכואבים להכיר ולהוקיר את מי ששילם בחייו כדי לאפשר לכם חיים. הגעתם אלינו לבקש קרבה, להבטיח קשר שנחתם בדם, לצרף אותנו למשפחה המיוחדת הזאת, משפחת בארי.
היכולת להרים עיניים מעל הסבל והכאב היומיומי ולחשוב על מי שלא זכה לצאת מהתופת, היא חוסן קהילתי שלכם. חוסן שנבנה כאן בעוטף גם בשנים שלא בדיוק ישבתם במרפסת לספור ציפורים נודדות, אלא שניות תוך אזעקות בדרככם למיגונית הקרובה. לא שלווה ונוחות השאירו אתכם כאן, אלא ציונות, אחריות לאומית ואמונה. בימים הקשים האלו, קמתם מאבליכם להנכיח, להנציח ולא לשכוח. הנחתם לרגע את הקושי העצום ובאתם לכאן לחבק את המשפחה שאנחנו, להכיר ולהוקיר את הנופלים, לתת מקום לאחדות האמיתית של העם הזה בארץ הזו.
מִי שֶׁצָּמֵא לְכָל מֶחְוָה שֶׁל חֶסֶד / אָזְנוֹ תּוֹפֶסֶת
אֵיךְ הַקְּרִיאוֹת חוֹצוֹת אֶת הָרְחוֹב.
שׁוֹאֵל עֲדַיִן / שׁוֹאֵל מֵאַיִן
כֵּן מֵאַיִן כֹּחוֹת לִשְׁאֹב.
נשלב זרועות וניתן כוחות אחד לשני, כל אחד לכאבו ואובדניו למשאלותיו ולצרכיו, לחסדיו. נקרא בראש חוצות ובכל הכוח ללחימה עיקשת ברוע, להשבת הבטחון, העוצמה והגבורה. להחזרת כלל החטופים שלנו בנחישות ובמהרה לבני משפחותיהם. על קברו של דוד בחרנו לצוטט משירה של נעמי שמר "לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלו יבנה מקדש" אנו מתפללים אך גם דורשים שנפילתם של הבנים לא תהיה לשוא. היא מחייבת את ההנהגה הישראלית ואת האומה כולה לשינוי, מחייבת שנדבוק בכוחנו, בעוז ובגבורה לנצח את הרע ולהביא גאולה לעם ישראל בארצו.
אנחנו מחכים לתת כבוד אחרון ולהביא לקבר ישראל את בני המשפחה שלנו שלא זכינו להכיר. יוסי ועפרה, איתי ואילן, סהר, מני ודרור זכרם לברכה תושבי בארי שנרצחו וגופותיהם בידי החמאס. אני רוצה לספר מכאן לכם- אוהד ואלי, כרמל וטל שמחכים לכם כאן המון אחים ואחיות חדשים שעוד לא פגשתם, שקהילת בארי אמנם הצטצמה ונטבחה, נשרפה, נרצחה ונחטפה, אבל בחודשים האלו היא גם גדלה, נוספו לה אחים ואחיות, הורים וילדים, בנידודים ונכדים, בחדרה והרצליה, בעתניאל ומודיעין רסיסי לבבות של משפחת בארי פזורים בכל רחבי הארץ, אבל ליבה מאוחד ונקשר בקשר בל ינתק וכולה מתפללת בכל יום לשובכם עם כלל החטופים.
תושבי בארי, משפחה אהובה וכאובה שלנו, תודה. תודה שאתם מהווים דוגמא, שניתן להתנער ולקום מעפר מבלי לשכוח.
בני אברהם אבינו מכניסי אורחים, מעל 1500 נטבחו ונהרגו, השורות בעם מצטופפות אך ממאנות לאפשר לפילוג והסתה להפריד ביננו. אנחנו נעמול לחבר קרעים, לגשר על פערים, לזקוף גב ולהרים ראש. נמשיך להילחם בחושך ולהאמין שהאור והטוב בוא יבואו. כולנו יחד נעשה הכל כדי להביא אותם.
זֶה בָּזוֹ נַבִּיט / וְנִתְמַהּ שֵׁנִית
אִם רָאִינוּ נְכוֹנָה.
לִפְעָמִים אֲנִי / לִפְעָמִים אַתָּה
כֹּה זְקוּקִים לְנֶחָמָה.
החיים שלכם, הם הנחמה שלנו. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
* נעמה מאיר אייזק היא אחות של סרן דוד מאיר הי"ד שנפל בקרב בבארי