ציבור גדול של גברים ונשים יזכה לסיים השבוע את הש"ס; סיום של לימוד יום יומי במשך שבע שנים וחצי, ומיד אחריו יחל מחזור נוסף. התרגשות של ממש. מדי שנה הולך וגדל מעגל הלומדים, באופן אישי, בחברותות, בשיעורים ובקבוצות לימוד. במחזורים האחרונים יש עלייה מתמדת גם של ציבור נשים הזוכות ללמוד ולסיים ש"ס. לעובדה המשמחת הזו, שתלך ותתעצם, יש כמה גורמים, והתוצאה היא אחת – הגדלת התורה.
הגמרא במסכת גיטין [ס:] קובעת: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה". הקשר הייחודי בין עם ישראל לקב"ה נקבע דווקא סביב התורה שבעל-פה, שמרכז הדופק שלו הוא ללא ספק לאורך כאלף וחמש מאות שנה – התלמוד הבבלי. תורה שבעל-פה היא החיבור בין העבר-להווה ולעתיד; מקפלת בתוכה שני הפכים שרק היא יכולה לשאת: מסורת וחידוש; ובה ורק בה, "מתקיים המפגש בין הנלמד לבין הלומד, בין הקבלה לבין היצירה העצמית, רק בה יש את ההדדיות שהיא לב ליבה של הברית" [הרב שג"ר].
איני נמנית עם המסיימים הפעם. סיימתי [בפעם הראשונה והיחידה, לעת עתה] את הש"ס לפני שלוש שנים, והלימוד ארך לי 11 שנים. במהלכן זכיתי להינשא, ללדת ילדים ולבסס את עיסוקיי. סביב החתונה וכל לידה נוצר לי פער בלימוד, והשלמתי אותו לאט לאט. הפעם אני זוכה להתרגש בסיום משתי תלמידות, אחת שזוכה לסיים עם אישהּ, ואחת שמסיימת בגיל 23!
ללמוד דף יומי זה לפסוע במסע ארוך. להיפגש בדפים מעניינים ומרתקים; באחרים, שהם גם מרתקים וגם קשים כך שגם רק להבין אותם "באופן כללי" דורש הרבה מאוד עמל ומאמץ. אולם עיקר העניין הוא המפגש היומיומי מול הדף. להגיע אל הדף עם כל אירועי היום, לשקוע בעולמם של חכמים, בפלא הזה של הוויות אביי ורבא; ולגלות שוב ושוב, שאף שהיא נחתמה במחצית הראשונה של האלף החמישי, ואנחנו במחצית השנייה של האלף השישי וכולנו חכמים ונבונים, הרי ש"הפוך בה והפוך בה דכולא בה". עוגן יציב וחזק בהרפתקאות החיים.
מעל הכול, עיקר העניין בלימוד הוא חשיפת רצונו וחכמתו של הקב"ה, גילוי של האין סוף, עד להתאחדות עמו, "ותורתך בתוך מעיי" [ע"פ התניא]. כמו שלא לכל איש מתאים לימוד דף יומי, גם לא לכל אישה הוא מתאים, ומסיבות שונות. אולם העקרונות העולים מהלימוד הזה ודאי חשובים להפנמה אצל כל ציבור הנשים [כמו גם הגברים] – המשמעות הרוחנית האדירה שיש בלימוד קבוע, תמידים כסדרם, של תורת ד'. כזה שפוגש אותנו בבוקר מוקדם או בסוף היום – עם כל העייפות, השמחות והכאב של מסע חיינו. הכול מתנקז לפרק זמן יקר של לימוד של מנשמת אפה של היהדות; שמטעין וממלא אותנו – גם אם הוא לא עוסק בכאן ועכשיו שלנו. עצם זה שהוא מאפשר אחיזה קבועה בנצח – הוא מחיה.
לקביעות הזו יש משמעות גדולה, שהרי תמיד אנחנו עסוקים במשהו, ותמיד קשה לפנות ללימוד זמן. ההתחייבות לסדר לימוד, שיש לו קהילת לומדים בכל העולם, עם הספקים בכל יום – מחייב להתאמץ לאחוז בלימוד הזה בתוך עומסי החיים. בפרט שאנו חיים בעולם של לחץ, של הספקים, של מודרניות ופוסט, אתגרים מבית ומחוץ, בעולם שבו כולם מנסים להיות משכילים ונבונים – לרוב בתחומי חול ומעט מדי בתורה.
יש צדדים נוספים ללימוד דף יומי, אלו הבאים לידי ביטוי במטבע העם "המרדף היומי". הקצב של דף ליום, הרצון לא להיות בפיגור, אינו עולה תמיד עם הזמן הראוי לעיסוק בסוגיה כדבעי, וגורם "לעבור" על הסוגיה ולא לשקוע בה. מסיבה זו יש רבים, כולל גדולי ישראל, שהפנו ללימוד העיוני המעמיק, כזה שמתקדם עקב אחר אגודל, אבל מצליח "להחזיק" את הסוגיה, ולא רק לסמן שנלמדה. בסופו של דבר זו בחירה אישית – והיא צריכה להיות מושכלת, הווי מחשב ומחשבת שכר לימוד כנגד הפסדו. "לכל זמן ועת לכל חפץ" – פעמים שהשנים ראויות וטובות ללימוד העיוני, ופעמים שיש להתאמץ לפחות על לימוד בקיאותי במסגרת הדף היומי.
נראה שאי אפשר היום לאישה להיות ללא עולם חי, תוסס ופעיל של לימוד תורה משל עצמה [ואין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ]. לא רק משום שבור ריק שאין בו מים אינו נשאר ריק; אלא משום שללא לימוד כזה האופק התורני אינו יכול להתרומם כראוי, החלומות הרוחניים מצומצמים הם, ובעיקר יש החמצה אישית של מתיקות תורה ודבקות עם נותן התורה. החיים של אישה הם בתנועה משתנה מבחינות רבות, וגם מצד הזמן שהיא יכולה להקדיש ללימוד, וחשוב לשים לב לדופק המשתנה כדי לנצל את הזמן, כשמתאפשר, ללימוד תורני.
עם זאת, "נשים במאי זכיין?" שאלו חז"ל, כיצד הן זוכות בגדולה של התורה? וענו - באקרויי בנייהו לבי כנישתא [בהבאת בניהן לקרוא] ובאתנויי גברייהו בי רבנן [ובשליחת בעליהן לשנות בבית החכמים] ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן [והמתנה לבעליהן עד שהם באים מבית החכמים, בית המדרש]" (ברכות יז). התפתחויות רבות עבר עולם התורה הנשי מאז דברים אלו של חז"ל, וזכינו ב"ה לפתיחת שערי הלימוד בפני נשים, חלקנו אף זוכות שתורתן אומנותן, מכל מקום דברי חז"ל עדיין מהדהדים בעוצמתם, יקרים וחשובים. יש נשים רבות שאולי עדיין לא זכו לסיים ש"ס, אולי אף לא מסכת אחת, אבל הן שותפות פעילות וחשובות מאוד בלימוד התורה של האיש ושל הילדים שלהן, וזכות גדולה היא עד מאוד! שנזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ויקוים בנו "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
ד"ר מירב (טובול) כהנא מלמדת גמרא והלכה במדרשה בבר אילן ובדרישה ישראל.