הגמרא במסכת מגילה מתארת שתלמידי רשב"י שאלו אותו למה הדור של מרדכי ואסתר נתחייב כליה מידו של המן הרשע. האם זה בגלל שישבו בסעודתו של אחשוורוש, שהיתה מלאה עבודה זרה וביזוי כלי המקדש הגולים?
אמר להם רשב"י: הרי רק יהודי שושן הבירה השתתפו במשתה. מה חטאו שאר היהודים שנגזרה עליהם הגזירה? אלא, אומר רשב"י, הגזירה היתה בשל כך שכל עם ישראל השתחווה לפסל עוד לפני כן, בימי נבוכדנצר מלך בבל.
אבל אם נתייחס להשתתפות היהודית בסעודתו של אותו רשע, נראה שהיה שם מהלך מסוכן מאד. כי אמנם חז"ל אומרים שבאותה סעודה דאגו ליהודים לאוכל כשר והכל היה לפי כללי ההלכה – אבל מבחינה תרבותית היה שם מהלך של התבוללות בתרבות הפרסית, וזה דבר מסוכן מאד. מה עשה הקב"ה? שלח את המן להזכיר ליהודים ש"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", וכך עורר אותם לתשובה ולדבקות בזהות היהודית.
הרבה מפלגות יש במארג הפוליטי הישראלי, וכל אחת מהן נושאת אידיאולוגיה, מדגישה מסר ייחודי שעליו היא "מסתערת". מה תפקידה של תנועת המזרחי, המפד"ל ההיסטורית, והמפלגות שירשו אותה? מה תפקידו הפוליטי של הציבור הדתי לאומי?
באחת האגרות שלו, הראי"ה קוק זצ"ל כותב שתפקידה של הציונות הדתית הוא לדאוג לזהות היהודית – לא לזהות האדם הפרטי דווקא, אלא לזהות היהודית של המדינה. וזו נקודה מאד חשובה. אני קורא לזה "האור המקיף של מדינת ישראל".
לפני הרבה שנים אמר לי חבר חילוני: אתה יודע, היום שאני הכי אוהב, הוא יום שישי אחר הצהריים. ברדיו יש תוכניות מיוחדות, משמיעים שירים נוגים יותר, פתאום נהיה שקט בחוץ, התנועה הולכת ומדלדלת. פתאום, מדינה שלמה נכנסת לאווירה של שבת.
בניו-יורק, לדוגמה, יום שישי הוא יום רגיל לחלוטין – אנשים עובדים, התנועה זורמת, הכל כרגיל. יהודי שרוצה לשמור על הזהות שלו בניו-יורק צריך להחליט שעכשיו הוא עוצר הכל ומקבל שבת, כשסביבו האווירה היא של חולין גמורים. בתקופה שלפני חג המולד, לעומת זאת, יהודי בניו-יורק מוקף בעצי אשוח אם ירצה או לא ירצה. יש משמעות לאווירה הכללית, היא משפיעה גם על האדם הפרטי.
הגמרא אומרת שישראל המתגורר בחוץ לארץ, הוא בבחינת עובד עבודה זרה בטהרה. איך זה יתכן? או שאתה עובד עבודה זרה, או שאתה חי בטהרה. התשובה פשוטה: עצם זה שאתה נמצא בחו"ל גורם לכך שאתה מוקף בעבודה זרה – גם אם אתה באופן אישי לא עובד עבודה זרה, על כורחך אתה חלק מהתרבות הזו. בארץ ישראל, גם אם אדם חוטא באופן פרטי הוא עדיין חלק מאווירה תרבותית יהודית.
בראשית ימי התנועה הציונית, הקונגרסים הציוניים סערו לגבי שאלת דמותה של המדינה היהודית העתידית. בסוף הגיעו לפשרה מפא"יניקית – קודם נקים מדינה, אחר כך נתווכח על האופי שלה. הקב"ה עשה עמנו חסד גדול, ואחרי 70 שנה של עיסוק במלחמות ובהישרדות הגענו ליציבות יחסית. ואכן, בשנים האחרונות שאלת זהותה של המדינה עולה בכל תוקף. כל סדר היום הישראלי – התנהלות מערכת המשפט, שאלת החמץ בבתי החולים בפסח, תחבורה ציבורית בשבת – הכל נוגע לשורש השאלה: האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית, או מדינת כל אזרחיה?
זה בדיוק תפקידה של תנועת המזרחי, כפי שהגדיר אותה הרב קוק. לכל מפלגה יש שליחות – ביטחון, כלכלה, סוגיות חברתיות, תפקידן של המפלגות המייצגות את הציבור הדתי לאומי, הן המפלגה של נפתלי בנט והן המפלגה של בצלאל סמוטריץ', הוא קודם כל לדאוג לאופייה היהודי של המדינה. הסוגייה האם תהיה פה מדינה פלשתינית והאם יהודה ושומרון יהיו שלנו או לא היא סוגייה חשובה, אבל משנית. השאלה הכי חשובה היא איזו זהות תהיה למדינה.
בימי הפורים האלה עלינו ללמוד את הלקח העולה ממגילת אסתר – לא להיטמע בתרבות זרה, כן לראות את תפקידנו העיקרי בהנחלת זהות יהודית למדינת ישראל. לשם כך הקמנו אותה.
הכותב הוא הרב איתמר כהן, ראש מכינת נוקדים