מדוע אנחנו לא מהמתלהמים?

גילוי נאות: הכותב תומך במועמדותו של הרב סתיו לרבנות הראשית.

במאמר זה לא ימצא הקורא ביקורת לא עניינית כנגד שום אדם, מדוע? גם מכיוון שעבדכם כותב המאמר הוא הקטן שבאלפי ישראל, אך בעיקר כיוון שאנחנו לא מהמתלהמים! במילה "מתלהמים" הכוונה לכל פעולה של יציאה פומבית נגד אדם אחר בטענות לא ענייניות, ניסיון להטות את ההכרעה בדיון כלשהו בהצהרות פומביות, ובעיקר חוסר רצון ונכונות להתדיינות עניינית עם הצד השני. הדגשה נוספת - הכוונה היא לשימוש בכלי פומביים המפורסמים לציבור. כל שיחה פרטית של אדם עם חבריו או משפחתו כפופה לדיני לשון הרע ואיננה מעניינו של מאמר זה.

בטרם נסביר מדוע אנחנו לא מהמתלהמים, בטח תהיתם לעצמכם למי הכוונה "אנחנו". אם כן, "אנחנו" הם לא ישיבות הקו ולא אלה שסטו ממנו, לא הפלורליסטים ולא השמרנים, לא בעלי הזקן ולא מחוסריו, לא מקור ראשון ולא בשבע ובעיקר לא אלו התומכים ברב סתיו ולא המתנגדים לו. "אנחנו" הוא כל מי שמסכים עם הטענות וההשלכות המעשיות של מאמר זה ומוכן ליישמן.

אם כן מדוע אנחנו לא מהמתלהמים? קראו את שני הסיפורים הבאים.

מעשה ברב ידוע בציבור שיצאו נגד פסקיו ואמירותיו בצורה חריפה ופומבית. חלק מתלמידיו של אותו רב מאסו ביציאה החוזרת ונשנית נגד רבם במגוון תחומים, ובעקבות זאת שאלו את השאלה שנשאלה בכל ויכוח מעין זה בצורה כזו או אחרת: "מדוע אנחנו מחרישים?", "מדוע רבנינו לא מפרסמים מכתבי נגד?", "מדוע לא נשיב באותו מטבע?". הרב הבהיר לתלמידיו שאכן, שיטה זו, הישירה והפומבית יותר, יכולה להיות לגיטימית. אולם, במידה ואדם חפץ להיות חלק ממנה הוא חייב לוודא שתנאים רבים יתקיימו במלואם, כיוון שיציאה פומבית כזו יכולה לגרום לנזקים רבים בתחום אדם לחברו ואדם למקום. התנאי הראשון הוא להיות בטוח ב-100% שדעתך היא הצודקת, תנאי שכמעט בלתי אפשרי שיתקיים, כל עוד הצדדים לא ישבו אחד עם השני והתדיינו בצורה רצינית. גם לאחר מכן, עולם הדעות איננו מתמטיקה, ולכן קשה מאד לוודא שדעתך נכונה ב-100%, בעיקר אם אתה צד בעניין. אף במידה שגילית להפתעתך שאתה צודק ב- 100%, אין לך פטור מדיני לשון הרע, כלומר לספר רק שאין ברירה, לא יותר ממה שנחוץ לתועלת וכו'... וכך מנה הרב שורה ארוכה של תנאים, שכמעט אין סיכוי שאפילו חלקם יתקיימו. בסוף השיחה הכריע הרב בצורה חד משמעית שאיננו לוקח חלק בדרך שהוצעה על-ידי תלמידיו, והציע גם להם גם לא לנהוג כך (הסיפור אמיתי, אך הושמטו שמותיהם של המשתתפים מסיבות השמורות עם כותב המאמר).

מעשה ברב, שבמהלך שיעור שנתן אמר דברים שאינם מקובלים כלל בחברה האורתודוקסית, בנושא עיקרי האמונה. לאחר השיעור, חלק ממשתתפיו הרגישו צורך לפעול בנושא. בשאלה שהפנו לרב סתיו, הציעו אותם אנשים למחות על דבריו בצורה פומבית, ואף לפעול ביתר חריפות, שהרי "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב". לשאלתם, השיב הרב סתיו: "וכי לדעתכם התנהגות כזו תצמצם את חילול ה' שנגרם או שמא רק תגביר אותו?". במילים פשוטות יותר, אותם אנשים הסתנוורו מהמילים "אין חולקין כבוד לרב", וכתוצאה מכך התעלמו מעיקר המשפט, צמצום חילול ה'. האמת שבמקרה רגיל ניתן להתלבט לגבי תשובה זו, אולם כל מי שקצת עקב אחר ההתרחשויות האחרונות בדבר הרבנות הראשית מבין ויודע כמה אמת יש בה. כבר לא משנה מי יבחר, חילול ה' כזה לא נצפה במקומותינו זמן רב.

אם כן, מדוע אני לא מהמתלהמים? אל תטעו! לא בגלל שכך הורו הרבנים, אלא מקסימום גם בגלל שכך הורו הרבנים. הסיבה המרכזית היא שטענותיהם שכנעו אותי שזו האמת, שאיננה סותרת ואף מתאימה לדרכה של תורה. העובדה שרב, רב גדול או אפילו נביא, אמר דבר מסוים איננה הופכת את דבריו לדעת תורה. צריך לבדוק האם דבריו הם בגדר התורה וההלכה. במידה שיש סתירה חזיתית בין הדברים, דבריו אינם דעת תורה אלא מנוגדים לתורה. אלו שיש להם השגות לטענה זו, אנא לכתוב את טענותיכם ביתר חריפות כלפי הרמב"ם, שכתב אף דברים יותר חריפים.

אז אם שאלתם את עצמכם מדוע בכל ויכוח יש צד מסוים שלא מגיב, מפרסם, מטיח האשמות או במילה אחת מתלהם, והעלתם לכך השערות שונות, כגון: עצלנות, ביישנות, חפיפניקיות, רפיסות ואדישות, לא בטוח שטעיתם. אבל קחו בחשבון שיש קבוצה נוספת, "אנחנו", שלא מתלהמים לא בגלל סיבות אלו, אלא כיוון שאנחנו חושבים שזו האמת, כך צריך לנהוג, כך דרכה של תורה ואין אנו מתביישים בכך!

טענות ענייניות לבירור האמת יקראו וישקלו ברצינות ובחשק רב.