מגילת רות צריכה להבחן בכמה מישורים. אולם בראש ובראשונה יש לבחון את הרקע לתקופה. רק מתוך כך ניתן להבין את עצמתה ומהותה של המגילה.

א. הרקע למגילת רות – "ויהי בימי שפט השופטים"

הפס' הראשון מתאר את התקופה בה נכתב הספר. איש מבית לחם עוזב את העיר. בסוגיא בב"ב צא' מח' למה נענשו. רשב"י מסביר – נטישה של העם בשעה קשה. לדעת ריב"ק – לא בקשו רחמים על בני דורם. הגמ' דורשת את שמותם כמי שנתייאשו מן הגאולה. הם חשבו שהרעב ימשך ואין סיכוי לתקן את המצב.

מדרש רות (ב,ה) מעמיק ומסביר שלא רצא להשאר מפני עניים שבאו לבקש ממנו אוכל. ויעוין עוד במדרש תנחומא פרשת בהר אות ג'. הנישואין עם המואביו הם חלק מאובדן הזהות הכללי.

המסקנה: הרקע לשיבת רות הוא ניתוק של אלימלך מחלון וכליון מאחריות לאומית בין אם באופן מעשי ובין אם בדאגה, בתפילה ובתקוה לשינוי פני המצב. על רקע זה נענשים ומתים. היפך האמור במסילת ישרים יט'.

יש לשים לב להדרגה בהתנתקות ובטישטוש הזהות:

"לגור בשה מואב" = זמני.

" ויבואו שדה מואב ויהיו שם"

"וישאו להם נשים …וישבו שם"

ב. שיבת נעמי לארץ ישראל

סדר האירועים בפס' ו' – ז' תמוה. ותקם…ותשב… ותצא… . לכאורה קודם ותצא ורק אח"כ תשב?!

ע' ראב"ע שזהו השינוי בהכרה, בהבנה, בניתוח המציאות זה העיקר.

שתיים עשרה פעמים בפרק א' מופיע הענין ש.ו.ב. כדי לבטא את התיקון הגדול שיש כאן.

יש לנתח את נאומי נעמי. נאומי מכנה את מעשיהן כמעשים של חסד. יש בכך ניגוד בולט למעשי ישראל באותה תקופה. בכך יש לראות מאין לימוד קטגוריא על עמ"י. בנאום הראשון אין הבדל בין רות לערפה.

בנאם השני ניגוד גדול: "שבנה בנתי" .שבנה – למואב. בנותי – לבית לחם. בכך מחדדת רות את השאלה הגדולה של לאן?

כאן מקבלת ערפה החלטה. ורות נשארת. ערפה שמעה "שבנה" ורות שמעה "בנותי".

מענינת ההשואה בין נעמי לבין איוב. על רקע התקופה (ב"ב טו ע"ב שאיוב בימי שפט השופטים היה!).

1. בשני הסיפורים מדובר על אדם שאיבד את כל זרעו ורכושו ללא כל סיכוי ריאלי להתאושש.

2. הביטוי היחידאי: "ושדי המר לי" (רות א', כ') מול "ושדי המר נפשי" (איוב כז', ב').

3. תגובת הסביבה: איוב ב, יב: "וישאו את עניהם מרחק ולא הכירוהו" מול רות א' , יט': "ותהם כל העיר…הזאת נעמי?!"

4. סוף טוב לשני הסיפרים.

אולם, דוקא נקודות דמיון אלה מחייבות לעמוד על ההבחנה החשובה שבין שני הסיפורים.

ההבדל הראשוני עוסק בהבדל הגדול שבין הרעה לרעים. באיוב הרעים מאכזבים ואילו ברות הרעה היא זו הנותנת תקומה ויכולת להתקדם קדימה!

השווה לדוגמא: איוב ו' יד – יז, וכן פרק מב' ז' – ח'.