אחת השאלות הפראדוקסאליות והקשות ביותר בהגות הדתית היא שאלת הידיעה והבחירה, כלומר כיצד יכול להיות שה' יודע מה אעשה בעוד כמה שניות מצד אחד, ויש לי יכולת לבחור אם לעשות זאת מצד שני? הרי ידיעת ה' משמעותה שאני מוכרח לפעול לפי מה שה' יודע, וממילא אין לי בחירה אם לעשות זאת או לא.
לשאלה זו ניתנו כמה תשובות, נביא אותם ולאחר מכן את גישת הרב קוק לנושא.
ר' חסדאי קרשקש טען שאכן אין לאדם באמת יכולת בחירה אלא אשליה של בחירה, ה' מצידו יודע כל מה שנבחר, אבל הוא נותן לנו אשליה שניתן לבחור את ההפך, כדי שנוכל לקבל שכר ועונש ולחוש אחראים על מעשינו.
הרלב"ג הלך בדרך הפוכה וטען שידיעת ה' איננה מוחלטת, ה' יודע לאן העולם הולך באופן כללי, אבל פרטי המעשים יכולים להיות מעבר לידיעתו ונתונים להחלטת האדם ובחירתו.
הרמב"ם טען ששאלת הידיעה והבחירה היא נסיון להגשים את האלוקות על ידי הבנתה ולכן אין לאדם אפשרות לענות עליה. הידיעה האלוקית היא דבר שונה לחלוטין מן הידיעה האנושית, כל נסיון להבין כיצד ה' יודע הוא חסר תכלית ומגוחך.
פרופ' שלום רוזנברג כותב שההבדל בין הידיעה האנושית והידיעה האלוקית הוא מושג הזמן. כיום אנו יודעים שהזמן הוא חלק מעולם החומר, לדוגמא במהירויות גבוהות הזמן יכול "להתעקם" ולהשתנות. הידיעה האנושית חשה את זרימת הזמן מן ההווה לעתיד, אך הידיעה האלוקית איננה תלויה בזמן ולכן ניתן לומר שאצל הקב"ה התהליכים שעובר העולם מתרחשים כולם בהווה אחד גדול, באותה נקודת זמן. ממילא אין הידיעה של האלוקות סותרת את הבחירה של האדם, כיון שהידיעה מתרחשת באותו זמן שבו נעשית הבחירה, באותה נקודת הווה. כשם שהעובדה שאני יודע שבחרתי לאכול שוקולד לא מונעת את הבחירה שעשיתי באותו רגע שאני יודע את בחירתי.
ננסה לברר את גישת הרב קוק לנושא, יסוד טענתו הוא שהאלוקות אינה מופיעה כגורם חיצוני אשר יודע את המתרחש מבחוץ, אלא שהמציאות כולה היא הופעה של האלוקות אלינו. תהליך הטוב האלוקי שהולך ומתגלה במציאות הוא מה שמוביל את כל התהליכים שאנו רואים סביבנו. בהתאם לכך הידיעה האלוקית איננה הכרה חיצונית של העתיד, אלא החוקיות והסדר שטבועים במציאות כדי להופיע את האלוקי שבה.
כיון שהידיעה האלוקית איננה דבר חיצוני לעולם אלא עצם הסדר של המציאות, האדם פועל בתוך הסדר הזה ויכול לבחור מצידו בטוב או ברע, אבל סדר המציאות לוקח את מעשי האדם אל המקום המתאים של הופעת האלוקות וההרמוניה המדוייקת, ומוביל את כל מעשיו אל הטוב. סדר המציאות לא מונע מן האדם לבחור, אלא מסדר ומאזן את המציאות כדי שאותם בחירות יובילו אל המקום שאליו הם צריכות להגיע בשביל הופעת הטוב המוחלט. כמו שהקיבה בגוף האדם מכילה חומצות רעילות מאוד, אבל הן נלקחות למקום שיש בהם תועלת בשביל לעכל את חומרי המזון.
ההשגחה האלוקית איננה החלטה חיצונית של שליט מתבונן, אלא האופן שבו הבריאה מתאימה את עצמה לאחדות האלוקית שצריכה להופיע בעולם. ההשגחה הכללית היא התהליכים הכלליים שהחברה והמציאות עוברים, במגמה לגלות את השלמות האלוקית שבהם, וההשגחה הפרטית היא ההתאמה של מעשי האדם הפרטי אל המגמה הזו.
תפיסה זו מאפשרת מבט אחר על מושג השכר והעונש, האדם איננו מקבל עונש על מעשיו מתוך ידיעת גורם חיצוני שמחליט להעניש אותו, אלא עצם בחירותיו הרעות גורמות לחוסר התאמה בינו לבין המציאות האלוקית שסביבו ומסתירות ממנו את השלמות שבה הוא נמצא. גן עדן וגיהנום אינם מקום חיצוני לנפש, אלא הסבל או האושר שנגרם לאחר שהנפש מתנתקת מן ההסתר של הגוף וחווה את ההתאמה שלה אל השלמות האלוקית.
כלומר השכר והעונש הם תוצאה טבעית של ההתאמה למגמה של המציאות. העובדה שעם ישראל מתאים את עצמו להרמוניה הפנימית שהמציאות שואפת אליה, יוצרת מצב שאומה זו שורדת זמן רב יותר משאר האומות, כלומר מושגחת יותר. העובדה שאדם מתנהג באופן הרמוני ומאוזן על פי הכוחות האלוקיים שמהווים את העולם, יוצרת השפעות חיוביות על מצבו, שאנו קוראים להן "שכר". השכר הוא חלק ממבנה המציאות כהופעה של האלוקות, ולא החלטה שרירותית של גורם חיצוני עליון.
ידיעת ה' היא טבע המציאות שהולכת ומתעלה ומגלה את מקורה האלוקי, בתוך ידיעה זו כלולים גם המעשים של כל בני האדם שהולכים אל הטוב השלם. הבחירה לעומת זאת נובעת מתחושת הפרט את עצמו כישות נבדלת ובוחרת. כשם שרכבת נוסעת סוחבת קדימה את כל חלקי קרון, כל חלק חש שהוא נע קדימה או אחורה לפי רצונו, אבל הרכבת כולה נמצאת במסע כללי לעבר התחנה הבאה. האלוקות מובילה את מגמתו של העולם על כל פרטיו, אבל זה לא מונע מכל פרט לחוש שהוא בוחר לעשות טוב או רע במעשיו, אף על פי שבראיה האלוקית הכוללת אין העולם נפגע או מתעקב בגלל בחירה זו, שכן גם הרע וגם הטוב מובילים לאותה מטרה כללית של השלמות, שאליה נע העולם.
הידיעה קיימת בפן הכללי של מגמת המציאות כולה, הבחירה קיימת בפן הפרטי של תחושת האדם את עצמו כיישות בודדת. האדם לעולם מבטא את האלוקי שבמציאות, אך הוא בוחר האם לקיים מצוות ולהיות מודע ושותף לגילוי זה, או לחטוא ולעשות זאת באופן מאולץ ובלתי מודע. הבחירה משפיעה על מודעות האדם בלבד, ולא על הכיוון השלם והמוחלט שאליו המציאות מתקדמת.
עיקר הפגם של החטא איננו עצם המעשה, אלא השפעתו על תודעת האדם והתרחקותה מן ההרמוניה והשלמות האלוקית של העולם. לכן יכול האדם לעשות תשובה ולשנות את המודעות שלו כלפי אותם מעשים שעשה, וממילא הוא מתקן את מה שנעשה בעבר, אף על פי שהמעשה עצמו לא השתנה. נהג הקטר יודע להיכן הרכבת מתקדמת, אך נוסעי הקרונות יכולים להחליט האם להביט מן החלונות ולהיות שותפים לכך, או להסתגר בתוך עצמם ולחשוב שהם עומדים במקום.
תודעת הבחירה של המבט הפרטי חשובה כדי שהאדם יקח אחריות על מעשיו ויתאמץ להתנהג באופן חיובי. תודעת הידיעה של המבט הכללי נותנת לאדם את האמון בטוב שבמציאות וביכולת לתקן ולהשתפר גם אם חטא ונפל. האדם שמכיל בתוכו את שתי התודעות, הפרטית בעלת הבחירה והכללית שיודעת שהכל מוביל לטובה, מסוגל להיות שרוי במאמץ תמידי לקדם את המציאות מצד אחד, אך גם באמון ושקט נפשי ש"לא עליך המלאכה לגמור" וגם אם יכשל, בסופו של דבר ילקחו כל מעשיו אל הטוב השלם המטובע במציאות.
לעיון נוסף: אורות התשובה פרק ט"ז פיסקה א*, אורות הקודש חלק ב' מאמר רביעי "הטוב הכללי".
הכותב הוא ר"מ בישיבת "נתיבות דרור" באור עקיבא, ורב בית ספר "קשת התקוה" באליקים.