האם מותר לשים בשבת בקבוקי פלסטיק ריקים בפח בקבוקי המחזור או דיש בזה איסור של הכנה משבת לחול (נשאלתי באופן שאספו את הבקבוקים הריקים בשקית נפרדת מהאשפה)?
הגמרא במסכת שבת (קכא, ב) אומרת: "וכ"ת גרף של רעי אגב מנא אין איהו גופיה לא ג והא ההוא עכבר דאישתכח באיספרמקי דרב אשי ואמר להו נקוטו בצוציתיה ואפקוה באשפה וקטן באשפה מאי בעי ליה בחצר חצר נמי גרף של רעי הוא באשפה שבחצר". וביאר רש"י (ד"ה 'וכי תימא גרף של רעי דמותר אגב מנא אין'): "הא דקי"ל מותר להוציאו משום דרמי במנא דגרף היינו כלי חרס העשוי לכך ואגב מנא הוא דשרי לטלטולי אבל בפני עצמו לא והכא לאו במנא רמי". לפי"ז כיוון שבקבוקים אינם מוגדרים כגרף הראוי להוציאו, דהרי ישנם אנשים שאינם זורקים את הבקבוקים הריקים, אלא ממלאים הם בבקבוק מים, קשה יהא להגדירו כגרף שניתן יהא לפנותו.
כמו כן, מובא בגמרא במסכת ביצה (לו, ב): "אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו סבור מינה גרף של רעי אגב מנא אין בפני עצמו לא", ומשמע דצריך ליתן אח"כ מים בגלל הריח, דבר שאינו קיים בבקבוקים ריקים.
הרמב"ם בהלכות שבת (כו, יג) הגדיר בהאי לישנא: "כל דבר מטונף, כגון רעי וקיא וצואה וכיוצא בהן, אם היו בחצר שיושבין בה - מותר להוציאן לאשפה או לבית הכסא, וזה הוא הנקרא גרף של רעי, ואם היו בחצר אחרת - כופין עליהן כלי כדי שלא יצא הקטן ויתלכלך בהן". לפיכך אף שהרי"ף (שבת מה, ב) כתב: "דגרף של רעי מטלטלינן ליה ומפקינן ליה", וכן איתא ברא"ש (יא). קשה להגדיר את הבקבוקים הריקים כדין זה. ועיין בשולחן ערוך (שח, לד) שהביא להלכה כלשונו של הרמב"ם.
מה שהתירו הפוסקים לרוקן פח אשפה זהו משום גרף של רעי או כבוד הבריות, ועיין בשמירת שבת כהלכתה (כב, מח) שכתב שפח אשפה ביתי "שמעלה צחנה וקשה לסבול את הריח - מותר להריקם למקום שיש בו עירוב, וכן פח אשפה ביתי שנמתלא ואין לו עוד פח אשפה אחר שיוכל להשתמש בו, מותר להריקו משום כבוד הבריות", וכן התיר בספר עובדין דחול (ג, ז) "לפנות את פח האשפה שבביתו (כשמאוס עליו כגרף של רעי) למיכל האשפה המרכזי... ואין לחוש בזה לזילותא דשבת" [וע"ע בספר אורחות שבת (יט, שמג ו-שמו) ועיי"ש בסעיף שמז שהדגיש דפח אשפה מלא שאין בו ריח ואינו כגרף של רעי, אין היתר לרוקנו בשבת].
בשו"ת אבני דרך (ח, שה) עסקנו בזריקת אשפה בשבת, והזכרנו שבשו"ת מים ההלכה (ג, מח) כתב לגבי ריקון פח אשפה ביתי דעדיף לרוקנו בשבת ע"י קטן. כמו כן, הבאנו את מכתבו של בעל המשנת יוסף אלינו[1] שהעיר בהאי לישנא: "כל זה בשיש היתר טלטול שקית הניילון מטעם 'גרף של רעי', ואין הגדרה כללית מה נקרא גרף של רעי, אלא תלוי בכל אדם לפי מצבו ומצב דירתו, וכדאשכחן באיסטניס בישיבת סוכה, שמצטער פטור, וזה כל אדם כפי מה שהוא באמת".
לאור זאת, נראה דפשיטא שאין הבקבוקים מוגדרים כגרף של רעי שיהא היתר להוציאם. ויתרה מכך יהא בזה איסור של הכנה משבת לחול.
ואין לומר דיהא מותר להניחם במיכלי המחזור כפי שמצינו שהתירו להניח כלי סעודה מלוכלכים במדיח הכלים בכדי לשמור על סדר הבית [הכי מצינו בשו"ת אגרות-משה (אורח-חיים ד, עד) שהתיר להניח הכלים המלוכלכים במדיח בשבת. וכ"כ בשו"ת מחזה אליהו (ס), לוית חן (אות עא), שו"ת משנה הלכות (ד, מג) ושמירת שבת כהלכתה (יב, לח)], והטעם דאין זה דומה הוא:
א. בהכנסת כלים למדיח הוא עושה זאת בשביל שלא יבואו חרקים או שאר מזיקים לביתו (מה שאינו נכון בהכנסת הבקבוקים הריקים למיכל המחזור).
ב. בהכנסת כלים למדיח הוא עושה זאת מפני החשש שאם לא יניח במדיח (מקום אחסון) הכלים ישברו, מה שאינו שייך לגבי בקבוקי פלסטיק.
ג. בהכנסת כלים למדיח הוא עושה פעולה דרגיל בה, והיא הצנעת הכלים (במדיח) שזהו המקום בו הוא רגיל להניח (תדיר) את הכלים עד שעת ההדחה (עיין אורחות שבת כב, קסז).
ד. בהכנסת כלים למדיח אין הוא טורח כלל (הדבר קרוב אליו בדיוק כמו הכיור וכדו'), בניגוד להולכת הבקבוקים הריקים מביתו לפח המחזור (דעושה מעשה).
ה. בשביל שהבית יהא מסודר הוא מוכרח לפנות את הכלים מהשולחן לכיור או למדיח. אולם בכדי שהבית יהא מסודר הוא אינו חייב לקחת את הבקבוקים הריקים לפח המחזור. הוא יכול להניחם במקום צדדי בביתו (מעל ארון, אמבטיה, מרפסת ועוד[2]).
העולה לדינא: אין לזרוק בשבת בקבוקים ריקים לפח המחזור, דזה אינו כגרף של רעי. ובזריקתו הוא מכין משבת לחול (ואין הדבר דומה למדיח כלים כפי שביארנו לעיל), וכן הסכימו עמי בעל שו"ת דברי בניהו[3] ובעל שו"ת ברכת יהודה[4].
הרב אלחנן פרינץ - מח"ס שו"ת אבני דרך
[1] מכתב זה הובא גם בספר עובדין דחול עמוד רכה.
[2] דמשקלם קל.
[3] וזו לשונו: "נראה שכיון שלא הוי כדין גרף של רעי, יניח את השקית במקום צדדי בבית ובמוצ"ש יפנה כי הוי כדין עובדין דחול ליתן את הבקבוקים שם ביום שבת והוי טירחא שלא לצורך והוא כדין עובדין דחול דאין לעשות כן בשבת".
[4] והגר"א נבנצל הוסיף ד"הם גם מוקצים, ואסור".