מיהו ישראלי?

על ההבדל הגדול והסיבה, מדוע יוסף זוכה להקבר בארץ ישראל ולא משה. וקשרו המיוחד של עם ישראל לארץ ישראל. לפרשת שמות.

חדשות כיפה הרב משה ברגמן 01/09/03 00:00 ד באלול התשסג


בפרשת ואתחנן, בספר דברים, אנו קוראים על בקשותיו הרבות של משה רבינו לזכות ולהכנס לארץ ישראל. הקב"ה אסר עליו להכנס לארץ הקדושה, כעונש על חטאו במי מריבה. משה לא ויתר וניסה בכל מאמציו לנסות ולבטל, ולהתחנן לקב"ה שיכפר לו על החטא. במדרש (דברים רבה פרשה ב) מספר לנו רבי לוי, שתוך כדי תחנוניו לה', שאל: מדוע עצמותיו של יוסף כן זוכות להיכנס ולהקבר בארץ ישראל, ואילו אני לא יכול להכנס?
ענה לו הקב"ה, שיש הבדל גדול מאד בינו לבין יוסף.
כאשר יוסף היה בבית הסוהר, חיפש פרעה אדם שיוכל לפתור את חלומו. שר המשקים סיפר לפרעה על החלום שחלם הוא בבית הסוהר, ועל הנער שידע לפתור לו את החלום. כאשר הוא מתחיל לתאר את יוסף, הוא אומר: "ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים" (בראשית מא, יב). אנו רואים, שיוסף היה בולט בכך ומדגיש תמיד את עובדת היותו עברי, שמולדתו וארצו היא ארץ ישראל. זוהי הנקודה הראשונה ששר המשקים מתאר: נער מארץ ישראל.
גם אשת פוטיפר, בתארה את יוסף אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית לט, יד). זוהי התכונה הבולטת ביותר שמצאה ביוסף, כדי לתאר אותו.
אף יוסף עצמו, הדגיש והבליט בגאוה את ארץ מולדתו, בתארו את קורות חייו לשר המשקים : "כי גנב גנבתי מארץ העברים" (בראשית מ, טו).
לעומת זאת, על משה, אנו קוראים בפרשתנו אחרת. משה מציל את בנות יתרו מיד הרועים שרצו להרע להם, והם שבות הביתה מוקדם מהרגיל. כשיתרו שואל אותן מדוע הקדימו לבוא היום, הם עונות: "איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן" (שמות ב, יט). הצורה שבה משה נראה לבנות יתרו, היתה של איש שארצו ומולדתו היא מצרים.
ר' לוי במדרש מסביר, שאמר הקב"ה למשה: כיצד זה אתה נראית לאנשים כאילו ארצך היא מצרים? כיצד יתכן ששתקת ולא מחית על כך שאומרים שארצך היא מצרים? כיצד יכול יהודי להשאר אדיש ושלו בשעה שאומרים עליו שהוא מצרי?
זהו ההבדל הגדול והסיבה, מדוע יוסף זוכה להקבר בארץ ישראל ולא משה.

ולשון המדרש: "אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו ־ נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו ־ אינו נקבר בארצו".

דברים אלו של המדרש, צריכים ביאור. מדוע היתה תביעה כנגד משה, שיתנהג תמיד כישראלי? הרי משה מעולם בימי חייו לא היה, אפילו לא לביקור, בארץ ישראל. משה לא נולד בה, ואף אבותיו לא נולדו בה. גם עמרם ויוכבד הוריו נולדו כבר בארץ מצרים, ומשפחתו היגרה למצרים כבר בימי יעקב, וחיה בה כבר כ ־ 150 שנה. מדוע אדם, שכל משפחתו נולדה וגרה כבר שנים רבות במצרים, צריך לקרוא לעצמו דוקא "ישראלי"?

אנו רואים כאן, את הקשר המיוחד שיש בין עם ישראל לארץ ישראל. אין שום עם בעולם שיש לו קשר כך כך עמוק לארצו, כמו שיש לעם היהודי עם ארץ ישראל. קשר זה הוכח במיוחד במהלך אלפיים שנות גלות, עת למרות ניתוק ארוך ממולדתנו העתיקה, מעולם לא חדלנו להתגעגע אליה ולשאוף תמיד לשוב אליה. כל שמחה יהודית, מסתיימת בשירת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". שלוש פעמים ביום אנו מתפללים "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים", "וקבץ גלויותנו מארבע כנפות הארץ לארצנו". בכל שנה, אנו מתאבלים וצמים בתשעה באב על חורבן הארץ. והנה אף בדור האחרון, עשינו מעשה שאין לו שום תקדים בתולדות העמים בעולם: חזרנו מחדש, לאחר אלפיים שנות ניתוק, לארצנו העתיקה.
מדוע הקשר בין העם היהודי לארצו, הוא כל כך שונה מכל עם אחר? אין שום הסבר חילוני שיכול להסביר תופעה על טבעית זו, חוץ מההסבר הדתי.
לכל עם, הארץ היא רק בסיס ומקום לחיות בו. אין קשר מהותי ופנימי בין העם לבין הארץ שנמצא בה, אלא קשר מקרי ־ האדם פשוט נולד שם, ולכן שם חי. באותה מידה יכל גם להיולד בכל מקום אחר.
אולם העם היהודי, נבחר למלא ייעוד ותפקיד שאין לשום עם אחר ־לפרסם את דבר ה' בעולם, ולהיות קרובים ביותר לקדושתו ורוממותו. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות יט, ו). תפקיד זה ניתן למלא בצורה שלמה רק בארץ ישראל, הארץ בה בחר האלוקים, ושם זוכים לקרבה הגדולה ביותר אליו.
לכן, כל יהודי שמבין את ייעודו בעולם, צריך להרגיש תמיד כאדם שארצו מולדתו ונאמנותו העיקרית, היא לישראל. גם אלה מאתנו שגרים כעת בגלות, בעלי אזרחות זרה, נולדו וחיו בארצות אחרות כל חייהם, הם קודם כל ישראלים. אין "ברזילאים יהודיים", אלא ישראלים שכרגע, באופן זמני, נמצאים בברזיל, בארצות הברית, או בכל מקום אחר. כולנו ישראלים!


א"ר לוי: אמר לפניו, רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו ־ נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו ־ אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מנין? גבירתו אומרת (בראשית לט): ראו הביא לנו איש עברי וגו', ולא כפר אלא (שם /בראשית/ מ) גנב גנבתי מארץ העברים. נקבר בארצו מנין? שנא' (יהושע כד): ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם. אתה שלא הודית בארצך ־ אין אתה נקבר בארצך. כיצד? בנות יתרו אומרות (שמות ב): איש מצרי הצילנו מיד הרועים, והוא שומע ושותק? לפיכך לא נקבר בארצו.