המחנה הצבאי הוא שם נרדף בציבוריות הישראלית ל'עיר הגברים'. שם מוסרות כל מחלצות החיים האזרחיים, ונורמות ההתנהגות מתדרדרות. שרות המילואים הוא שם נרדף לחופש ולשינוי באורח החיים ה'אזרחי'. תרבות החיילים היא תרבות העולם כולו, והיא הונצחה בספרי ההיסטוריה ובקולנוע כאחד.
ואילו תורת ישראל מדברת בפרשת השבוע על "והיה מחניך קדוש". דווקא מקום בו היצרים מועצמים והכוחניות שופכת הדמים גוברת מחייב כי יישמרו בו דיני טהרה וקדושה. הבשורה התורתית לעיצוב המחנה הצבאי היא של הרחקת מי שיש בו מקרה רע והקפדה על אי-ראיית ערוות דבר, שכן אלה נפוצים מאוד במחנה המלחמה. תנאי הכרחי להשראת שכינה במחנה המלחמה היא קדושתו. ברם, אין מדובר בעניינים שמימיים בלבד, כי אם גם בעניין מאוד מעשי. צבא שחייליו עסוקים בעניינים אחרים אינו נלחם כיאות. זו גם הסיבה שחיילי האוייב היו שולחים נשים יפות תואר, המופיעות בראש פרשתנו, כדי להסית את החיילים מהמלחמה.
המאבק של שרות שאינו מעורב בצבא אינו נובע לא מפני שנאת הבנות ולא בשל הרצון לשמור על נכסי כוח. למעלה מזאת, הוא גם לא מתחיל כלל ועיקר מהפחד כי ילדינו ותלמידנו יתדרדרו. יש לנו אמון גדול מאוד ביכולתם לשמור על זהותם העצמית. קל מאוד ללהוטים לערב את המחנה הצבאי להציג את עמדותינו כאילו בזה מדובר, ועל כן לבוז לחולשתם הערכית של ילדינו ולתאר אותם כמי כעלה נידף מבחינת יכולתם לעמוד בניסיון, ולהסית את ארגוני הנשים כנגד העולם התורני. גם חלק קטן מדוברנו שיחק לידם בתחום זה.
השרות הצבאי המשותף (דתיים וחילוניים) הוא נדבך חשוב בחיי מדינת ישראל, ומחייב את שני הצדדים לנהוג בצדדים המקילים של תפישותיהם שלהם. בשל עובדה זו חיילים חילוניים מוותרים על חירותם בענייני כשרות או שרות במקומות שאין הם מסכימים עם נחיצותם. במקביל, אנו עצמנו הולכים לקולא דקולא בהרבה שאלות הלכתיות, כמו אבטחת מטיילים בשבת. כך ראוי לנהוג מהבחינה ההלכתית והערכית, שכן קיומו של צבא אחד הוא תנאי הכרחי לכינונה של יישותנו בארץ ישראל, ולכל הפחות מדובר בפיקוח נפש של ממש, אם לא בהרבה למעלה מזה. מתינות הדדית זו מחייבת שלא לפגוע בעניינים שהם ציפור הנפש של הקיום.
בסוגיית השרות המעורב נחצו הקווים הן בחיי הפרט ובחיי הכלל. בחיי הפרט מדובר על פגיעה עמוקה בתרבות החיים היהודית, ובהכרח לעבור על עניינים חמורים ביותר, שבחלקם הם ייהרג ואל יעבור, בשרות צבאי מעורב ביחידות בהן המגע הפיזי הוא חלק בלתי נפרד מהגדרת התפקיד. בחיי הכלל מדובר על שיבוש נורא בדרכי עיצוב המחנה הצבאי, העולה למדינת ישראל ולעם יהודי מחיר יקר בתחום קדושת ההתנהגות.
הציבור הציוני דתי כולו צריך להתלכד סביב מימוש פרשת שבוע זו בחייה של מדינת ישראל, ולראות בסוגיה זו עניין שאינו נוגע לבני ישיבות ההסדר בלבד, כי אם לכל בנינו ובנותינו. בעמידה משותפת ומלוכדת נזכה להעמיד את השידרה המרכזית של הצבא באופן היותר מתוקן, ולראות את עם ישראל כולו שב ומשרת שרות משותף.
צבא אחד- הכרחי לקיומנו
פרשת כי תצא מדברת על "והיה מחניך קדוש.." על הרצוי והמצוי....
